אהבה, דת וחכמת הלב של המיסטיקנים הסופים

פרופ' שרה סבירי פותחת צוהר אל הסופיות — המיסטיקה המוסלמית — כדרך אישית של 'חוכמת הלב' שמתחילה בתוכנו ומובילה אל העולמות שמעבר.

פרק פתיחה בסדרה 'יהדות ואסלאם — מסע משותף' של חן מלול, יוזמה משותפת של מרכז קוגוד לציביליזציה יהודית ומכון בן-צבי. בפרק עצמו מתארח פרופ' שרה סבירי, מרצה בדימוס לערבית ולמדע הדתות באוניברסיטה העברית ומתרגמת האנתולוגיה 'הסופים', שמסבירה מהי סופיות ('תַצַוֻּף' בערבית) וכיצד היא הפכה למילה גנרית למיסטיקה באסלאם — בדומה לאופן שבו 'קבלה' הפכה לשם כולל למיסטיקה היהודית. סבירי מספרת על דרכה האישית אל הסופיות, על הדוקטורט שכתבה על החכם בן המאה התשיעית אל-חַכּים אל-תִּרְמִ'ד'י, ועל מפגשה עם המורה הסופית אירינה טווידי. הפרק מתאים למי שמתעניין במיסטיקה השוואתית, באסלאם ובחיפוש רוחני, ומציע מבט על הסופיות כ'חוכמת הלב' וכדרך לא-לינארית אל האל.

תובנות מרכזיות

• אין מילה ערבית מקורית ל'מיסטיקה'; בערבית המודרנית 'תַצַוֻּף' (סופיות) הפך לשם גנרי לכל מיסטיקה — כך מדברים על 'תצוף יהודי' או 'תצוף הינדי', בלי שזו זהות השוואתית ממש.
• בדיוק כמו 'קבלה' ביהדות שהפכה לשם-קוד לכל דבר מיסטי (עד כדי 'קבלה מעשית' בלחשים וקמעות שאין להם קשר לתורת הספירות), כך 'סופיות' הפכה לשם גנרי באסלאם.
• סבירי תופסת את חייה דרך 'סימני דרך' — שלבים לא-מודעים שהובילו אותה: לימוד ערבית במקרה הוביל לסופיות, שהובילה לדוקטורט על אל-תִּרְמִ'ד'י ולמפגש עם מורה סופית.
• בסופיות הדרך אינה לינארית עם התחלה וסוף כמו נסיעה בכביש, אלא דרך אישית לכל אדם אל 'מרחבים' ו'עולמות עליונים' שאינם נתפסים בחושים או בתודעה הרגילה.
• המיסטיקה נושאת ממד אוניברסלי שחוצה דתות: מורתה של סבירי, אירינה טווידי, לא הייתה מוסלמית, וגם מורהּ בהודו היה הינדי — אך עיקר חכמי הלב שכתבו ולימדו היו מוסלמים.