מלחמה ו-או שלום

מהדורה מיוחדת של 'השעה הבינלאומית' המנתחת את המשבר באוקראינה — מתיחות צבאית, תמרון רוסיה-בלרוס, מגעים דיפלומטיים והרקע ההיסטורי לסכסוך.

הפרק נפתח בסקירת המתיחות סביב אוקראינה: כ-180 אלף חיילים רוסים על הגבול, 30 אלף בבלרוס ותמרון משותף שהוארך, לצד הערכות אמריקניות לפלישה אפשרית והכנות בבית הלבן. במקביל נמשכים מגעים דיפלומטיים בין פוטין למקרון ובין בלינקן לרוסיה, ופוטין מבטיח להמשיך במשא ומתן. המגישה עירן סיכור אלת מארחת כתבים ומומחים מתוך ספייס של כאן חדשות בטוויטר כדי להבין את הצעד הבא של פוטין. חלק נרחב מוקדש לרקע ההיסטורי של הסכסוך — הממד הרגשי והאסטרטגי של אוקראינה עבור רוסיה, הלאומיות האוקראינית, שאלת הצדק מול העוצמה והשנאה בין עמים קרובים.

תובנות מרכזיות

• פוטין רואה באוקראינה 'קובה שלו' — מחוז מורד החייב לחזור למולדת מסיבות רגשיות ואסטרטגיות, בדומה לאופן שבו סין רואה את טייוואן.
• הדיסאינפורמציה תופסת תאוצה: שני הצדדים מאשימים זה את זה בהפגזות בדונבאס, ומדווח על למעלה מ-1,500 הפרות הפסקת אש ביום אחד.
• הכישלון העמוק של רוסיה הוא שאינה 'מושכת' — למעט דיקטטורים, איש שיש לו ברירה אינו מעדיף את רוסיה על פני המערב, גם אם פוטין יכבוש את אוקראינה.
• ככל ששני עמים דומים ותרבויותיהם קרובות, לעיתים השנאה ביניהם גדולה יותר — כמו בבלקן, בקוריאה ובין רוסים לאוקראינים.
• חולשתו של ביידן עלולה דווקא להגביר את הסיכון: לחץ פוליטי ובחירות עשויים לדחוף אותו להפגין כוח ולא בהכרח תבונה.
• פוטין מאמין באמת ובתמים שאין עם, תרבות או היסטוריה אוקראינית נפרדת — שזו רוסיה מאז ומעולם, אף שהאזורים עברו מיד ליד לאורך הדורות.