זוויות פסיכולוגיות בכושר גופני

למה כבר לא חשוב כמה קילומטרים רץ שחקן כדורגל, אלא איך הוא רץ — ומה זה עושה לראש שלו.

פרק 27 של 'השחקן השישי', פודקאסט הפסיכולוגיה של הספורט מאולפן ערוץ הספורט, מארח את גל וקנין, מנהל המערך הגופני במחלקת הנוער של מכבי חיפה ומאמן כושר בקבוצה הבוגרת, בעל תואר שני ב-Strength and Conditioning מלונדון. השיחה עוסקת בזווית הפסיכולוגית של ההכנה הגופנית בכדורגל ובאופן שבו הדרישות הפיזיות מהשחקן השתנו בעשור-שניים האחרונים. דרך מחקר אורך בן שבע שנים על הליגה האנגלית מסבירים שהמרחק הכולל (טוטל דיסטנס) כמעט לא עלה, אבל הרכבו השתנה דרמטית לטובת אינטנסיביות, ספרינטים, שינויי כיוון ובלימות. הפרק מתאים לשחקנים, מאמנים ואנשי כושר, ומחבר בין נתונים פיזיולוגיים לבין העומס הנפשי והקוגניטיבי שנופל על שחקנים, ובמיוחד על בני נוער.

תובנות מרכזיות

• המרחק הכולל שרץ שחקן כמעט לא השתנה לאורך השנים — מה שהשתנה הוא ההרכב: יותר ספרינטים, אינטנסיביות, בלימות ושינויי כיוון מתוך אותה כמות ריצה.
• ריצה מרובה לא מבטיחה ניצחון: בסיפור על דרור שמשון בהפועל באר שבע, הקבוצה עברה את היריב בכ-10 ק"מ ריצה ובכל זאת הפסידה — 'יש לרוץ ויש לרוץ יעיל'.
• אם המשחק דורש פעולות אינטנסיביות אחרות, האימון חייב לעבור אדפטציה — ריצות מונוטוניות מסביב למגרש כבר לא מכינות את השחקן למה שהמשחק באמת דורש.
• אצל בני נוער המרכיב הפסיכולוגי מגיע ממיליון מקורות — לחץ בבית הספר, חברה, צבא, ושידור משחק חי שבו כל השכבה רואה ביצוע לא מוצלח — והמאמן צריך 'להחזיק רגל קרובה לברקס' ולזכור שמדובר קודם כל בילד.
• בעומס פיזי גבוה הקיבולת השכלית (קוגניטיב לוד / העומס הקוגניטיבי) יורדת, ולכן צריך להיזהר בכמות התוכן והידע שמציפים בה את השחקנים תוך כדי אימון.