ספר משפטים: הלכות שכירות פרק י

/ שאלות נפוצות על הפרק

לפי הרמב״ם, מה דינו של מלווה ששומר על משכון שקיבל מהלווה?

דינו כשומר שכר. השכר שלו הוא עצם הביטחון שההלוואה תוחזר, כי המשכון מונח בידו, ולכן אם המשכון נגנב או אבד הוא חייב בדמיו. אם נאנס, כגון שנלקח בליסטים מזוין, הוא פטור, ובעל המשכון משלם את חובו עד הפרוטה האחרונה גם בלי לקבל את המשכון בחזרה.

במה חולקים רש״י ורבנו יונתן על הרמב״ם בדין משכון שלא בשעת ההלוואה?

הם סוברים שמשכון שנמסר שלא בשעת ההלוואה נחשב קניינו של בעל החוב, על פי דברי רבי יצחק שבעל חוב קונה משכון, ולכן המלווה חייב עליו גם באונסים. הרמב״ם לא חילק בין משכון בשעת ההלוואה למשכון שלא בשעתה, ובשני המקרים דינו כשומר שכר הפטור מאונסים.

מה הדין כשאומן קלקל את החפץ שנמסר לו לתיקון?

כל האומנין הם שומרי שכר, ולכן חייבים לשלם. מי שקיבל עצים לעשות מהם שידה תיבה ומגדל והם נשברו משלם את דמיהם, כי אין האומן קונה בשבח הכלי והכלי נשאר של הבעלים. נתן צמר לצבע והיורה הקדיחה אותו, נותן לו את דמי הצמר.

מתי טבח או שולחני פטורים מתשלום על נזק שגרמו?

כשעשו את המלאכה בשכר הם חייבים תמיד. עשו זאת בחינם, מומחה ובקי פטור ומי שאינו בקי חייב, וזה כשאמר לו הלקוח «עליך אני סומך» או שהדברים מראים שסמך על ראייתו. הרשב״א חולק ומחלק בין שחיטה, שתלויה באימון ידיים ולכן טעות בה אינה אונס, לבין ראיית מטבע שתלויה בבקיאות בצורות.

למה מסלקים מלמד תינוקות או סופר שטעה בלי התראה מוקדמת?

מפני שהנזק שלהם אינו בר תיקון, ילד שלמד דבר בטעות ושטר שנכנס בו שיבוש. הרמב״ם כותב שמסלקים אותם בלא התראה, שהרי הם כמותרים ועומדים מהרגע שהציבור העמיד אותם. הרשב״א מצריך חזקה של כמה פעמים, ומלשון הרמב״ם משמע שדי אפילו בפעם אחת.