ספר משפטים: הלכות שכירות פרק יג

שיעור יומי ברמב"ם על איסור 'לא תחסום שור בדישו' — זכות הבהמה לאכול בשעת מלאכתה, ומכאן גם לחובת הפועל לעבוד בכל כוחו ולא לגזול את זמנו של בעל הבית.

השיעור עובר על הלכות שכירות פרק י"ג ברמב"ם, ובמרכזו איסור 'לא תחסום שור בדישו' — שאסור למנוע מבהמה לאכול ממה שהיא דשה ועובדת בו, וזכותה לאכול אף ממשא שעל גבה. הרב חיים סבתו דן במחלוקת אם זכות זו מדין תורה או תקנה, בחיוב מלקות על החוסם בקול (עקימת שפתיו כמעשה לדעת רבי יוחנן), ובשאלת 'אמירה לגוי' בשאר איסורי תורה. בחלקו השני מרחיב השיעור מהבהמה אל הפועל: מתי מותר למנוע מהבהמה לאכול (כשהאוכל מזיק לה), וההיקש לחובת הפועל לעבוד בכל כוחו, לא להתבטל, ולא לגזול את זמן בעל הבית. מתאים למי שלומד את מחזור הרמב"ם היומי ומבקש ביאור בהיר עם דיוני המפרשים (מגיד משנה, כסף משנה, רמב"ן).

תובנות מרכזיות

• התורה הקפידה רק על מניעת ההנאה מהבהמה — ולכן אם האוכל מזיק לה או היא חולה, מותר למנוע ממנה לאכול, שהרי אינה נהנית.
• לדעת רבי יוחנן שהרמב"ם פסק כמותו, חסימה בקול (צעקה על הבהמה שתימנע) נחשבת מעשה — 'עקימת שפתיו' — ולכן לוקים עליה, אף שעל לאו שאין בו מעשה אין לוקים.
• החוסם בהמה ודש בה לוקה וגם משלם לבעלים את מזונותיה, ואין כאן 'כל המשלם אינו לוקה' מפני שהחיובים חלים בשתי שעות שונות — חיוב המזונות משעת משיכה, וחיוב המלקות משעת הדישה.
• מהאיסור לומר לגוי לסרס בהמה של ישראל, שהרמב"ם פסק בהלכות איסורי ביאה, לומדים ש'אמירה לגוי' אסורה לא רק בשבת אלא בכל איסורי התורה.
• כשם שבעל הבית מוזהר שלא יגזול את העני, כך הפועל מוזהר שלא יגזול את זמנו ומלאכתו של בעל הבית — חכמים אף פטרו פועל מברכה רביעית של ברכת המזון כדי שלא יבטל מזמן עבודתו.