הקרנף פותח בלעג לאנשי ההייטק שזקוקים ל'הפעלות' במקום לנהל שיחה אנושית, ועובר לניתוח סאטירי-ביקורתי של מינוי רומן גופמן לראש המוסד וטענת נתניהו לכתוב מחדש את ההיסטוריה בנוגע להפעלת כוח.
בחלק הראשון מותח המגיש ביקורת סרקסטית על תרבות העבודה בהייטק, שבה עובדים זקוקים לשאלות 'הפעלה' כדי לנהל אינטראקציה אנושית, לצד פרסומת למכונת הקפה ורטו של נספרסו. לאחר מכן הוא דן בעתירות נגד מינוי האלוף רומן גופמן, מזכירו הצבאי לשעבר של נתניהו, לראש המוסד, ובסירוב היועצת המשפטית לממשלה לייצג את עמדת הממשלה בבג'ץ. המגיש מצביע על סתירה לכאורה בעמדות בג'ץ ובטענות הימין על מערכת המשפט. בהמשך הוא מנתח את נאום נתניהו בטקס הכניסה של גופמן, שבו ציטט נתניהו את גופמן ('תפעילו אותנו, תנו לנו לנצח'), וטוען שנתניהו עצמו ב-2018 דגל בהימנעות מהפעלת כוח ובהזרמת כספי קטר לחמאס.
תובנות מרכזיות
- תרבות 'ההפעלות' בהייטק מוצגת כעדות לאובדן היכולת לקיים אינטראקציה אנושית בסיסית ללא תירוץ או טבלה מובנית.
- הוועדה לאישור מועמדים לתפקידים בכירים מתוארת כגוף שמעולם לא תפקד היטב, גם בתקופות שונות ובהרכבים שונים.
- סירוב היועצת המשפטית לייצג את הממשלה, בעוד בג'ץ עצמו דחה את עמדתה, מעלה את השאלה אם היא פועלת מקצועית או מתוך הטיה נגד הממשלה.
- קיימת לכאורה סתירה: הימין טוען שבג'ץ מוטה שמאלה, אך אותו בג'ץ הגן על הממשלה מול היועצת המשפטית שלה עצמה.
- נתניהו מצטט היום את גופמן כמי שקרא להפעיל כוח, אך נתניהו עצמו ב-2018 הצהיר שתפקיד המנהיג הוא להימנע ממלחמות מיותרות ולמנוע קריסה הומניטרית, ואף הזרים כספי קטר לעזה.
תגידו, אתם לא יכולים פשוט לדבר? למה צריך לתת תירוץ והפעלה כדי להריץ שיח בין אנשים?