מלאכים באמריקה

שיחה מאחורי הקלעים על העלאת המחזה 'המלאכים באמריקה' בתיאטרון הקאמרי - בין אובססיה אישית של שחקן, סבל טרגי ועיצוב במה שמדבר על בדידות.

פרק הפתיחה של 'הקיר הרביעי', הפודקאסט של התיאטרון הקאמרי בהנחיית שואם שיינר, מתמקד בהפקת המחזה 'המלאכים באמריקה' המתרחש בארצות הברית של אמצע-סוף שנות השמונים על רקע מגפת האיידס. מתארחים השחקן אלעד אטרקצ'י (המגלם את פרייר וולטר) ומעצב התפאורה ערן עצמון, לצד המנחה עצמו שמשחק את לויס. השיחה צוללת אל הנרטיב הטרגי של פרייר - חולה האיידס שננטש על ידי בן זוגו ומתחיל לשמוע קולות של מלאכית - ואל הפן הפנטסטי שבו דמויות נפגשות בחלומות ובהזיות. הפרק מתאים לאוהבי תיאטרון ולמי שמתעניין במלאכת המשחק ובעיצוב במה, וחושף כיצד נושא הבדידות מתורגם הן למשחק והן לחלל הפיזי של ההצגה.

תובנות מרכזיות

• הפן הפנטסטי במחזה (מלאכית, חלומות, הזיות ווליום) הוא לא קישוט אלא מנוע דרמטי - סצנות נטועות זו בתוך זו ומספרות סיפורים מקבילים במקביל למה שרואים על הבמה.
• עצמון מסביר שהפנטסטיות של 'המלאכים באמריקה' באה לידי ביטוי דווקא בריק וב'אוויר' של הבמה, לא בריבוי או בגודל - המחזה 'דורש אוויר'.
• הבדידות, ולא הזוגיות, היא לב המחזה - ועיצוב התפאורה (חלל פנימי, בור ועץ שכאילו התרסקו לתוך הבמה) נועד להמחיש את הפצע, המחלה ומקום הנפילה.
• אטרקצ'י פיתח אובססיה בת ארבע שנים למחזה: הזמין אותו באנגלית, קרא אותו שלוש פעמים, והגיע לחזרות כשהוא יודע אותו בעל פה - מה שאילץ אותו לתהליך של 'שחרור האנגלית' כדי להפסיק לתרגם בראש.
• הרגעים העוצמתיים ביותר אינם השיאים הדרמטיים אלא הרגעים הדוממים - כמו ההמתנה הדרוכה לתשובת בדיקה רפואית, או 20 הדקות שבהן אטרקצ'י שוכב מעולף בלי לזוז על הבמה.