פרק 24: ילדים, גירושין: קרן וילבך מספרת על השאלות שתפסו אותה בהפתעה וספר הילדים שנכתב בהשראתם

מפיקה שהתגרשה עם שלוש בנות קטנות לא מצאה ספר שמסביר לילדים גירושים — אז כתבה אותו בעצמה, מתוך השאלות הקשות ששאלו אותה הבנות.

גלעד ואפרת מארחים את קרן וילבך, מפיקה ואם לשלוש בנות, שהתגרשה לפני כשבע וחצי שנים וכתבה את ספר הילדים 'כשאימא ואבא נפרדים'. הפרק עוקב אחרי הדרך מהשאלות הקשות של בתה הגדולה — למה התגרשתם, האם אני צריכה לקרוא לבת הזוג של אבא אימא — ועד ההחלטה לתעד את התשובות בספר, אחרי שלא נמצא ספר ישראלי כזה בחנויות. קרן וגלעד חולקים בכנות את חוויית 'הזומבי' של תקופת הפרידה, את הרגע שבו הילדים מעכלים את הבשורה ומחזירים אותה כמו בומרנג, ואת הגילוי שהכתיבה היא תרפיה. מתאים להורים גרושים או בפרידה ולכל מי שמחפש דרך לתווך לילדים מצב משפחתי מורכב מתוך כבוד ושיחה.

תובנות מרכזיות

• קרן מזהה שדווקא בנקודות הכי כואבות, כששאלה של הילד פוגעת ישירות, נפתח הפתח לשיחה האמיתית — במקום להימנע, היא בוחרת לנהל את השיח.
• כשהבת שאלה אם לקרוא לבת הזוג של אבא 'אימא', קרן 'החליפה את התקליט בראש' והבינה שהיא לא הסיפור — הילדה היא הסיפור — וענתה שאמא ואבא יש רק אחד, אבל מותר לאהוב את בת הזוג ולהיות חברה שלה.
• ילד צריך אישור מפורש מההורה שמותר לו לאהוב את בן/בת הזוג החדש/ה, אחרת הוא לא יודע 'באיזה מחנה' מותר לו להיות.
• הילדים אינם שותפים להחלטה על הפרידה ולכן צריך זמן לעיכול: התגובה הראשונית נראית סבירה, אבל הקושי האמיתי חוזר מאוחר יותר — וכל ילד מגיב אחרת.
• הכתיבה התגלתה כתרפיה: כל מה שרצית לצעוק על הצד השני אפשר להוציא על הדף — וקרן מדגישה שכדי לבחור להיות בטוב צריך לוותר על תפקיד הקורבן, על הכעס ועל 'עשו לי'.