פרק 25: גירושין מיוחדים - להתגרש עם ילד עם צרכים מיוחדים. שירי פקרמן וידצקי

מאמנת ויועצת זוגית מספרת איך גידול ילדה עם מחלה כרונית נדירה שחק את הזוגיות שלה — ומה היא למדה על שמירת השפיות וה'אני' שמתחת לתפקיד ההורי.

גלעד ואפרת מארחים את שירי פקרמן וידצקי, מאמנת ויועצת זוגית שמלווה כבר חמש עשרה שנה יחידים, זוגות והורים לילדים עם מחלות כרוניות וצרכים מיוחדים. שירי משתפת בסיפור האישי שלה: בגיל עשרה ימים אובחנה בתה נוי במחלה מטבולית נדירה (Maple Syrup Urine Disease) שמחייבת איזון תזונתי ולוותה באשפוזים, בצקת מוחית ועיכוב התפתחותי. הפרק עוסק בעיקר במחיר הזוגי והאישי של הורות בהישרדות — איך כל המשאבים נשפכים אל הטיפול בילד, איך ה'אני' של ההורה נעלם ('לאן שירי נעלמה?'), והזוגיות נשחקת לאט. שירי גם חולקת את ההחלטה לחזור לעבודה ולשגרה כדי לשמור על הבריאות הנפשית שלה, ובסוף הפרק נחשף שהיא וזוגה מיקי התגרשו לפני שלוש וחצי שנים — נקודת הפתיחה לדיון של הסדרה על הורות בשני בתים. מתאים להורים לילדים עם צרכים מיוחדים ולכל זוג שמרגיש שההורות בלעה את הקשר ביניהם.

תובנות מרכזיות

• בהורות מורכבת כל המשאבים נשאבים להישרדות ולתפקוד, והזוגיות נדחקת לפינה — אין זמן לזוג, לעצמי או לבילויים, והקשר נשחק בהדרגה.
• שירי מדגישה את העיקרון של 'מסכת החמצן במטוס': הורה שלא דואג לעצמו ולשפיות שלו לא יוכל באמת להיות שם בשביל הילד.
• ההחלטה להחזיר את הבת לגן ולחזור למשרה מלאה כבר בגיל ארבעה וחצי חודשים הייתה, במבט לאחור, אחת ההחלטות המשמעותיות — היא שמרה על שפיות האם ועזרה גם לבת להתפתח בסביבה רגילה.
• שירי מכנה את הגישה שלה 'לנרמל את הלא נורמלי' — לשמור על שגרה ועוגנים שמאפשרים למשפחה להמשיך ב'ריצה למרחקים ארוכים'.
• חשוב להרשות לעצמך לדבר על הפחדים והתסכולים בתוך הזוגיות; כשכל אחד 'חזק' ולא מבקש עזרה, כל הורה מפתח עולם נפרד משלו וההתרחקות מתעצמת.