סאטירה, אבסורד ואנרכיזם ב''גבעת חלפון'' עם ד''ר גלעד פדבה

ד"ר גלעד פדווה קורא את 'גבעת חלפון אינה עונה' של אסי דיין כקומדיה מטורפת וכסאטירה אנרכיסטית שמפרקת את פולחן הצבאיות הישראלי — אך גם משעתקת דימויים מזרחיים ושוביניסטיים.

במסגרת סמסטר הסתיו של 'האוניברסיטה המשודרת' על סרטי פולחן ישראליים, מנתח ד"ר גלעד פדווה (מרצה בבית ברל ובאוניברסיטה הפתוחה) את 'גבעת חלפון אינה עונה' של אסי דיין כ'סקרובול קומדי' — קומדיה מטורפת רוויית אבסורד, סלאפסטיק ואנרכיזם, שבה המוצב הצבאי הופך לבית משוגעים חינני. ההרצאה מתעכבת על סצנת המופע של יאלי (ניצה שאול) המתחזה לזמרת 'סילביה המשתוללת', וטוענת שהשיר משעתק דיוקן מזרחי ושוביניסטי, בקו ישיר ל'אפרחה' של דיין כעבור שלוש שנים. פדווה ממקם את הסרט בתוך מסורת הקומדיות המטורפות (מ'זה קרה לילה אחד' של קפרה ועד מונטי פייתון) ומדגיש שבפרודיה חשוב לא רק התוכן אלא 'מי מספר את הבדיחה' וההקשר שבו. לבסוף הוא קורא את הסרט כסאטירה על ההתמכרות הישראלית לפולחן הצבאיות, בקו שמתחיל ב'מלכת האמבטיה' של חנוך לוין וב'ניקוי ראש', ומשווה אותו גם ל'חור בלבנה' של אורי זוהר. מתאים לחובבי קולנוע ישראלי, ביקורת תרבות ולימודי מגדר.

תובנות מרכזיות

• פדווה מסווג את 'גבעת חלפון' כ'קומדיה מטורפת' (סקרובול), ז'אנר שלפי אנדרו סאריס הוא 'קומדיית סקס שלא מעיזה להציג סקס על המסך' ומשעשע דרך טעויות בזיהוי וחיזור אובססיבי.
• השיר של 'סילביה המשתוללת' הולך על חבל דק בין שעתוק סטריאוטיפים מזרחיים-שוביניסטיים ובין לעג אירוני לעצם קיומם — ופדווה רואה בו מבשר ישיר ל'אפרחה' (1979), שם הדמות המזרחית מאופיינת חד-משמעית כ'קלת משקב'.
• הטענה המרכזית: בפרודיה קובע לא רק התוכן אלא מי מספר את הבדיחה וההקשר — אילו 'גבעת חלפון' היה נעשה בידי מצרים הוא היה נתפס כאנטי-ישראלי וכמעט אנטישמי, אך מתוך קונטקסט ישראלי הוא לגיטימי.
• פדווה קורא את הסרט כסטירה חברתית שדווקא מרוצה מקריסת ערכי ההקרבה הקולקטיביים ומעליית האינדיבידואל הישראלי המפונק הדואג לאינטרס הפרטי שלו.
• הסרט ממוקם ברצף ביקורתי: הוא 'ממשיך מהנקודה שבה הפסיקה ניקוי ראש' (שירדה ב-1976), אך רחוק מהרדיקליות של 'מלכת האמבטיה' של חנוך לוין שתקפה את ממשלת גולדה מאיר על יחס ל'בשר תותחים'.