חברי "הכל עובר חביבי" נפגשים לציון חמישים שנה ומספרים איך ערב חד-פעמי הפך ללהקה אגדית — כולל הסיפור שבו שלומית אהרון כמעט מתה על הבמה מהתחשמלות.
פרק חגיגי המוקדש ל-50 שנה ללהקת "הכל עובר חביבי", עם המנחה ושלושה-ארבעה מחברי הלהקה — שלומית אהרון, קיקי רוטשטיין, יובל דור ועמי מנדלמן. הם משחזרים את ראשית הדרך: שלישיית "אף אוזן גרון", בוגרי להקות צבאיות, שעבדה כקולנים מלווים לאמנים בפסטיבלי הזמר עד שהחליטה לייצר לעצמה מותג ומופע משלה. אהוד מנור נתן את השם (שורה מתוך שיר של יפה ירקוני), אמנון ברנזון יזם, וצדי צרפתי הביא את הצבע והתיאטרליות. השיחה משלבת זיכרונות, פירוט על העיבודים הקוליים של אלדד שרים וגילי, ובמרכזה הסיפור הדרמטי על התחשמלות של שלומית אהרון בזמן מערכון פרודי על סופיה לורן. מומלץ למי שאוהב היסטוריה של הזמר העברי, להקות צבאיות והרמוניה קולית.
תובנות מרכזיות
- הלהקה לא נוסדה כפרויקט מתוכנן אלא כ"ערב חד-פעמי" (one and done) — והפך ל-50 שנות פעילות; השם "הכל עובר חביבי" נלקח כשורה משיר של יפה ירקוני, באדיבות אהוד מנור.
- לפני שהיו להקה עצמאית, החברים שימשו שלישיית קולנים ("אף אוזן גרון") שליוו כמעט כל אמן ישראלי בפסטיבלי הזמר — והטראומה מהליווי החוזר בפסטיבל הזמר 73' היא שדחפה אותם להפוך למותג עצמאי.
- ההשראה לקאברים ולפרודיות הגיעה מתקופת עבודתם כמדריכי מוזיקה בקייטנות (summer camps) בארצות הברית, שם נחשפו לשירי אולדיז ברדיו.
- הזהות האמנותית הייתה תיאטרלית ולא רק מוזיקלית — שילוב של גברים ונשים יצר מתח דרמטי שצדי צרפתי הפך לכלי במה, מבית הגידול של הלהקות הצבאיות.
- ההתחשמלות של שלומית אהרון על הבמה הייתה אמיתית ומסכנת חיים: הקהל חשב שזה חלק מהמופע (הנפילה האיטית בסלואו-מושן), ובסופו של דבר הפסנתרן — שהיה חובש קרבי — הוא שהציל אותה.
השידור הזה הוא פתח למשהו?