עידן רייכל - עד סוף העולם

עידן רייכל מתארח לשיחה ארוכה על האלבום החדש 'עד סוף העולם', על אמנות בצל השבעה באוקטובר ועל למה 'אסקפיזם הוא פריווילגיה שאין לנו'.

בראיון אישי ומעמיק בגלי צה"ל מתארח המוזיקאי עידן רייכל לרגל אלבומו החדש 'עד סוף העולם' (13 שירים). השיחה נעה בין הזהות העצמית שלו ('הבן השני של יואב ורוחל'ה מכפר סבא'), הקשר העמוק שלו לעברית ולשפה שספג מההורים ומסבו, ועד לדיון נוקב על תפקיד האמן בתקופה שלאחר השבעה באוקטובר. רייכל מספר על השירים, על ההשראות שלהם ועל הסיפורים האמיתיים מאחוריהם — כמו השיר שנכתב סביב מחשבותיה של מילי על אמיר פסל מקריית גת, והקשר עם החטוף ששוחרר שגדל-דקל-חן. אפיזודה מומלצת למי שאוהב מוזיקה ישראלית ולמתעניינים בשאלה כיצד יוצרים ממשיכים לכתוב מתוך כאב לאומי.

תובנות מרכזיות

• עידן רייכל מגדיר את עצמו קודם כל לא דרך התהילה אלא כ'הבן השני של יואב ורוחל'ה מכפר סבא' — והמוזיקה מתחילה מאותו מקום משפחתי.
• טענתו המרכזית: 'אסקפיזם הוא פריווילגיה' שאין לעם הישראלי בעת הזו — כל עוד החטופים והחיילים 'עדיין שם', אי אפשר באמת לברוח מהמציאות.
• הוא מתאר כיצד אחרי השבעה באוקטובר הכול מתעצם — 'כשכואבים אז כואבים יותר, כשמתפוצצים אז מתפוצצים יותר' — וגם הכתיבה שלו גדלה בעקבות זאת.
• השיר על המשפחות נכתב כדי ש'יהדהדו' מילותיהן של הניצולים — למשל מילי, שכל לילה מחכה להירדם כדי לפגוש בחלום את יקירהּ.
• האלבום 'עד סוף העולם' מסמן לדבריו תנועה של 'להרחיב את הריאות' — מבט קדימה אל תקווה וחיים לצד האסון, ולא רק נגֵה.