כלא דימיוני - קטי גבעוני

על הפרק

יש בתי כלא שאין להם סורגים, אין להם קירות ואין בהם שומרים. הם בנויים מאמונות: ״זה הערך היחיד שיש לי לתת״, ״בלי כסף אני אמות״, ״אם יגלו מי אני באמת, אאבד הכול״. קטי גבעוני חיה בכלא כזה שנים. היא גדלה בפתח תקווה, במשפחה נורמטיבית על פניו, אבל בבית של הישרדות כלכלית מתמדת: חובות, עיקולים, הורים שעובדים מסביב לשעון, ואמא שחלתה בדיכאון אחרי הלידה והתקשתה להעניק חום, מגע ואהבה. קטי גדלה עם רעב עצום לנראות ולשייכות, וכמו שהיא אומרת בפרק, כשצרכים כל כך בסיסיים לא מקבלים מענה, מחפשים אותם בפחים. בגיל שלוש עשרה, אחרי בריחה מהבית, היא נאנסה על ידי שני גברים מבוגרים ממנה בעשור. מעבר לטראומה עצמה, נצרבו בה