אזהרה היסטורית [המנטור בחליפה - פרק 1]

סקירה היסטורית של שנות העשרים הסוערות בניו יורק ושל קריסת הבורסה ב-1929 שהובילה לשפל הגדול.

הפרק מתאר את ניו יורק של שנות העשרים כעידן של שפע, אופטימיות ותרבות ג'אז תוססת, שבמרכזו עמד שוק המניות שטיפס ללא הפסקה והפך להשקעה עממית של כל שכבות האוכלוסייה. ההמון האמין שהחגיגה לא תיגמר לעולם, בעוד מעט אזהרות על ספקולציה מנותקת מהכלכלה האמיתית נדחו. באוקטובר 1929 קרסה הבורסה בסדרת ימים שחורים, נמחקו הון עתק וחובות מרג'ין הותירו משקיעים מרוששים. הקריסה גררה אפקט דומינו של נפילת בנקים, סגירת עסקים, אבטלה המונית ותורי לחם — תחילתו של השפל הגדול.

תובנות מרכזיות

• שוק המניות הפך לספורט לאומי שכל שכבות האוכלוסייה השתתפו בו, מקרות בית ועד מצחצחי נעליים, מתוך אמונה שהמחירים רק יעלו.
• קניית מניות במרג'ין (בהלוואה) הפכה רווח לכאורה לחוב הרסני: השקעה של עשרת אלפים דולר אפשרה רכישה של מאה אלף, וכשנמחקה נותר המשקיע חייב לבנק.
• היו אזהרות מוקדמות מכלכלנים ומהבנק הפדרלי על ספקולציה מנותקת מהכלכלה האמיתית, אך הציבור והמשקיעים התעלמו מהן.
• ביטחון היתר הגיע עד צמרת המנהיגות וההנהגה הכלכלית, כפי שמדגימים הבטחתו של הובר על העלמות העוני וקביעתו של פישר ימים לפני הקריסה ששערי המניות הגיעו לרמה גבוהה וקבועה.
• היעדר ביטוח פדרלי על פיקדונות הפך את קריסת הבנקים לאסון אישי: כשהבנקים נפלו, חסכונות האזרחים נמחקו יחד איתם.
• הקריסה לא נעצרה ביום אחד אלא נמשכה עד 1932, אז איבד מדד הדאו ג'ונס כ-89 אחוזים מערכו ומחק כמעט עשור שלם של צמיחה.