שיחה עם חבר הכנסת לשעבר משה פייגלין. שיחה על חירות וזהות, יהדות ואנטישמיות, הפרדת דת ומדינה, השביעי באוקטובר והחזון המדיני של מפלגת זהות

משה פייגלין טוען כי משבר הזהות העולמי והישראלי הוא שורש כל הבעיות, וכי חזרה לזהות ברורה, הנטועה באמונה, היא הדרך היחידה להשיג חירות אמיתית.

בשיחה עם מילל מליניאק, חבר הכנסת לשעבר משה פייגלין מציג את משנתו לפיה אובדן הזהות הוא המקור למשברים הביטחוניים, הכלכליים והבינלאומיים של ישראל והעולם המערבי. הוא מנתח את המאבק בין הגישה הפרוגרסיבית, השוללת זהויות, לבין הגישה השמרנית, המאמינה בהן כיסוד לקיום אנושי, וקושר זאת לשאלת קיומו של אלוהים. פייגלין מדגיש כי זהות וחירות אינן סותרות אלא שני צדדים של אותו מטבע, וטוען שלא תיתכן חירות ללא זהות.

תובנות מרכזיות

• המאבק העולמי בין פרוגרסיביזם לשמרנות הוא ביסודו ויכוח על עצם קיומה של זהות, המשקף שאלה עמוקה יותר: האם יש אלוהים או אין.
• חירות אינה 'חופש'. חופש הוא היעדר אחריות (כמו אסיר בכלא), בעוד שחירות היא היכולת לקחת אחריות על חייך, דבר המחייב מצפן פנימי, כלומר, זהות.
• ישראל לכודה בין 'הפטיש' האסלאמי ל'סדן' הפרוגרסיבי, שכן שניהם רואים בזהות הלאומית והדתית החזקה של ישראל אויב משותף.
• כפי שאלוהים ברא את העולם על ידי 'הבדלה' (בין אור לחושך, ים ליבשה), כך גם זהויות נוצרות על ידי הגדרת גבולות ברורים.
• שלילת זהותו של אדם, כפי שנעשה בשואה באמצעות הפיכת אנשים למספרים, היא הצעד הראשון לשעבודו המוחלט.