פרק 37 – עבודת ה מתוך אחדות מרחב המלחמה למרחב בית המדרש והחיים

כיצד עובד ה' אמיתי יודע לעבור ברגע אחד מלוחם בעזה ללומד תורה בישיבה — ולנגן בכל מרחב את הניגון שמתאים לו.

בפרק זה, על רקע חזרת תלמידי הישיבה ממילואים, נשאל הרב רא"ם הכהן כיצד מתמודדים עם המעבר התובעני בין עולם המלחמה לעולם הישיבה, המשפחה והעבודה. הרב מסביר שעובד ה' אמיתי יודע לנוע בין מרחבים שונים — שדה הקרב ובית המדרש — מתוך שלמות עצמית, ולנגן בכל מרחב את הניגון המתאים לו, כשבשניהם השכינה נמצאת ('כי ה' אלוהיך מתהלך בקרב מחנך'). הוא נשען על דמות הכהן הגדול ביום הכיפורים שעובר מעולם לעולם בטבילה ובלבישת ופשיטת בגדים, ועל דוד המלך שעסק בבניין בית המקדש גם בבריחתו מחרב שאול. הפרק מתאים לחיילי מילואים, לבני ישיבות הסדר ולכל מי שחווה קרעים בין עולמות, ושומע גם התייחסות כֵּנה לשחיקה ולקושי של חיילי המילואים ומשפחותיהם.

תובנות מרכזיות

• עובד ה' אמיתי אינו מפצל בין העולמות אלא יודע לעבור ביניהם מתוך שלמות עצמית — בשדה הקרב הניגון הוא הכרעת הרוע, ובבית המדרש ניגון אחר, ושני המרחבים הם מרחבים אלוקיים שהשכינה מתהלכת בהם.
• הכהן הגדול ביום הכיפורים הוא המודל למעבר בין עולמות: הוא טובל, לובש בגדי קודש ופושטם, ובסוף היום 'לובש בגדי עצמו' — מה שדורש שלמות עצמית כדי שהבגדים יהיו לבוש ולא חציצה ('בגד זה בגידה, מעיל זה מעילה').
• הרב דוחה את 'השפה הגלותית' שלפיה בית המדרש הוא תיבת נוח והעולם הוא מבול — לדבריו 'מחנה היוצא למלחמה הוא קודש קודשים', שכן ארון העדות עם לוחות הברית יוצא עם המחנה.
• סוד ישיבות ההסדר במתכונתן המתוקנת הוא הדרך העליונה בעבודת ה': 'בשעה שיושב בבית המדרש מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה מקשה עצמו כעץ' — צבא מוסרי זקוק לאנשים שיודעים לעבור מעולם לעולם, לא רק לובשי מדים.
• הרב מתייחס בכנות לשחיקת חיילי המילואים: 'אי אפשר לזלזל בקושי הגדול' של סבב אחר סבב ומאות ימי מילואים, ומדגיש שמי שאומר 'יש לי רק תורה' — גם תורה אין לו, כי תורה ומלחמת מצווה הם דבר אחד.