פרק 39 - אנשי רוח ופוליטיקה // מלך ונביא

האם לרב יש סמכות רוחנית להכריע גם בשאלות פוליטיות ומעשיות? הרב רא"ם הכהן טוען נחרצות שלא, ושרב ששייך למפלגה כלל אינו רב.

פרק מתוך 'אקשיבה' של ישיבת עתניאל, בו המראיין פותח בסיפור חסידי על מחלוקת האדמו"רים בתקופת נפוליאון (שהאדמו"ר הזקן מחב"ד התנגד לאמנציפציה מחשש לחילון), והרב רא"ם הכהן מנתח את ההבדל בין הערכה רוחנית להערכה פוליטית. הליבה היא שאלת היחס בין אנשי רוח לפוליטיקה: האם עצם היות אדם רב מקנה לו יכולת טובה יותר להעריך את המציאות המעשית. הרב נשען על מקורות מהראי"ה קוק ('אורות הקודש' ואגרת תקנ"ב) המבחינים בין מלך לנביא ובין 'אספקלריה המאירה' של משה רבנו ליתר הנביאים. הפרק מתאים למי שמתעניין במחשבת הראי"ה קוק, בהלכות ציבור ובגבול שבין רבנות לפוליטיקה, ומגיע למסקנות חדות ומעשיות על מקומם של רבנים בבחירות ובמפלגות.

תובנות מרכזיות

• ההכרעה של האדמו"ר הזקן נגד נפוליאון לא הייתה פוליטית אלא רוחנית — חשש שהאמנציפציה והחילון יזיקו לכלל ישראל יותר מהצרות תחת השלטון הרוסי.
• לפי הראי"ה קוק, רק משה רבנו זכה ל'אספקלריה המאירה' שמאחדת כושר רוחני ומעשי כאחד; לכל יתר הדורות יש הפרדה — 'מלך לחוד ונביא לחוד' — והנביא או הרב אינו מוכשר מעצם רוחניותו לנתח את העולם המעשי.
• עצם היות אדם רב אינו מקנה לו יכולת טובה יותר להעריך את המציאות הפוליטית-מעשית; רב יכול להיות פוליטיקאי טוב, אבל הפוליטיקה שלו אינה נובעת מכוח הרבנות אלא מכישרונו כאדם ככל אדם.
• הרב מבחין בין הערך האמוני (שבו לגדולי ישראל ודאי יש מה לומר) לבין ה'תכסיס' המעשי להגיע אליו — ובתכסיס המעשי אין לרב יתרון.
• מסקנה מעשית חדה: 'מפלגה' מלשון הפלגה וחילוק, ולכן רב ששייך למפלגה אינו רב; הרב מעיד על עצמו שמעולם לא חתם בעד מפלגה ושאיש אינו יודע למי הוא בוחר, כי רבנותו כלל-ישראלית.