"יש קרע שמתחולל בנפשו של השופט"

בעקבות מינוי השופט אהרון ברק לייצג את ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג, מארחת התוכנית את הסופר ועורך הדין ליעד שֹהם לשיחה על דמות השופט, על 'מזג שיפוטי' ועל הפרדוקס של ברק שמבקרים תקפו ועכשיו נשלח להגן עלינו.

הפרק נפתח בידיעה שהסעירה את הארץ באותו שבוע: מינוי השופט אהרון ברק כנציג הישראלי בבית הדין הבינלאומי בהאג, בתביעה של דרום אפריקה נגד ישראל בעוון פשעים נגד האנושות ורצח עם במלחמה בעזה. המנחים מציינים שהמהומה האמיתית לא נסבה על עצם העמדת ישראל לדין אלא על דמותו השנויה במחלוקת של ברק, שהפך בעיני חלק מהציבור לסמל האקטיביזם השיפוטי, ושדווקא מי שתקפו אותו במהלך המהפכה המשפטית שלחו אותו עכשיו להגן על המדינה. האורח ליעד שֹהם, סופר מתח ועורך דין שכתב את הרומן 'הערעור האחרון' (2020, עם יובל אלבשן) שגיבורו נשיא בית משפט עליון מבריק, דן בשינוי שעבר על מעמד השופט: מדמות כמעט אלוהית ובלתי מעורערת בשנות ה-90 לדמות שמפקפקים בה כמו בכל בעל מקצוע. הפרק מתאים למי שמתעניין בצומת שבין משפט, ספרות ואקטואליה, ובשאלה מהו 'מזג שיפוטי'.

תובנות מרכזיות

• שֹהם מספר שכתב את 'הערעור האחרון' לפני המהפכה המשפטית, ולמרות שהרבים זיהו את גיבורו עם ברק, הוא וֹשׁותפו חשבו דווקא על מאיר שמגר כדמות המקור.
• הוא מצביע על תהליך רחב יותר מעבר למערכת המשפט: פעם דברי שופטים, רופאים ופרופסורים נתפסו כ'דברי אלוהים חיים', והיום הציבור בוחן את הטענות לגופן ולא מקבל סמכות בשל מעמדה בלבד.
• לדבריו עילת הסבירות שברק הכניס היא שעוררה ביקורת, כי 'סבירות מכניסה אותך כאדם לתוך המערכת' — כלומר הערכים, הניסיון וההשכלה של היושב בדין מכתיבים את פסק הדין לא פחות מהדין עצמו.
• שֹהם מתאר את תפקידו של ברק בהאג כתפקיד 'מוזר' ופרדוקסלי: שופט אד-הוק שממונה בידי אחד מבעלי הדין, מעין 'לוביסט של המוסר' — לא עורך דין ולא שופט ניטרלי לחלוטין, ומשווה זאת לנציגי מעסיקים ועובדים בבית הדין לעבודה.
• ככל שממנים לתפקיד זה משפטן גדול ומומחה יותר, כך גדלה יכולתו להשפיע על השופטים האחרים — ולכן בחירת ברק, ניצול שואה בעל מוניטין בינלאומי, נועדה לנצל גם את שיעור קומתו וגם את קורות חייו.