145 - ייעוד דופק בדלת עם דרורית ניצני

דרורית ניצני מספרת כיצד אימוץ חייל בודד פצוע במלחמת צוק איתן הפך אותה ממעצבת אופנה למייסדת תוכנית לחיילים בודדים ללא עורף משפחתי.

בפרק מארחת גליה בן חיים את דרורית ניצני, שעסקה עשרים שנה בעיצוב אופנה ובמלחמת צוק איתן אימצה את אלי סופר, חייל בודד פצוע וחסר עורף משפחתי שגדל כנער בסיכון. בעקבות הטיפול בו היא גילתה שכמחצית מ-7,000 החיילים הבודדים בצבא הם ללא עורף משפחתי וכמעט ללא מענה. דרורית פעלה דלת אחר דלת לגייס עזרה רפואית, נפשית והשלמת השכלה עבורו, ובהמשך הקימה תוכנית ייעודית בתוך עמותת מייקל לוין שאותה מימנה בעצמה דרך אירועי גיוס. הפרק עוסק במציאת ייעוד שמגיע אל פתחו של אדם ובכוחה של קהילה לגדל ולתמוך.

תובנות מרכזיות

• ייעוד יכול להגיע אל פתחו של אדם ללא תכנון מוקדם, בדומה לכניסתה לעולם האופנה ולתחום החיילים הבודדים.
• כמחצית מ-7,000 החיילים הבודדים בצבא הם חסרי עורף משפחתי, אוכלוסייה גדולה שכמעט ואין לה מענה ייעודי בניגוד לחיילים בודדים שמגיעים מחו"ל.
• קל יותר להילחם ולבקש עזרה למען מישהו אחר מאשר למען ילד שלך, וזה מה שאיפשר לדרורית לפתוח דלתות.
• קהילה ושכונה שלמה שמתגייסות יכולות לגדל ולשקם נער בסיכון, לפי העיקרון שצריך כפר שלם כדי לגדל ילד.
• עדיף להקים תוכנית בתוך מסגרת קיימת מאשר עוד עמותה חדשה, ובלבד שמביאים את המימון העצמאי.