הטיל הבליסטי הראשון

פיתוח טיל "נץ דורס" של אלביט — דור המשך לאקסטרה בטווח כפול של 300 ק"מ, שדרש פיתוח מערכת ניהוג בגז לתמרון בגובה רב.

הפרק מתעד את תהליך הפיתוח של הטיל "נץ דורס" באלביט, דור המשך לרקטת האקסטרה, שנדרש להגיע לטווח של 300 ק"מ ולשאת ראש נפץ כבד תוך שמירה על דיוק של פחות מ-10 מטרים. בשל הטווח הארוך הטיל חייב לטוס לגובה של כ-50 ק"מ, שם האוויר דליל מדי לניהוג רגיל באמצעות קנפונים, ולכן הצוות פיתח מערכת ניהוג חדשה לחלוטין מבוססת שחרור גזים — בהשראת ניהוג לוויינים בחלל. המהנדסים מתארים את האתגרים: אי-ודאות במודלים אווירודינמיים ובמנועים, אלגוריתמי בקרה ייעודיים עם לוגיקת מעבר בין שיטות, סימולציות וניסויי רכב בטויוטה לבנה. הפרק מסתיים ברגעי המתח של ניסוי הירי מספינה בים התיכון לעבר ישראל.

תובנות מרכזיות

• הטווח הארוך כפה טיסה לגובה ~50 ק"מ, שם לחץ האוויר נמוך מאלפית מזה שבגובה פני הים — מה שמייתר ניהוג אווירודינמי רגיל ומסכן את יציבות הטיל.
• הפתרון לניהוג בגובה רב נלקח מעולם הלוויינים: שחרור פולסים של גז (חנקן) לתמרון, שיטה ששונה מהותית מניהוג בזווית הקנפונים ודרשה אלגוריתמי בקרה חדשים לגמרי.
• בכל שלב בפיתוח קיימת אי-ודאות — במודל האווירודינמי, בפרופיל המנוע ובדיוק הסרוו — ודיוק גבוה יותר עולה יותר, כך שהאתגר הוא בקרה יציבה למרות השגיאות.
• אלביט כחברה מסחרית כפופה למגבלות אמנות בינלאומיות שמגבילות את דחף המנועים, מה שהקשה על השגת הטווח הנדרש.
• סימולציה אינה מספקת: נדרשו "ניסויי רכב" בשטח (טיל על גג טויוטה) כדי לבחון מדידים, GPS ואלגוריתם אמיתיים לפני ניסוי הירי המלא.