אלביט עושים היסטוריה
life@elbit
2 פרקים
על התוכנית
סדרת פודקאסטים ייחודית ב”עושים הסטוריה” עם רן לוי. בכל פעם רן יצלול לשיח על טכנולוגיה ייחודית ומרתקת של אחת החטיבות באלביט מערכות
מה זה אלביט עושים היסטוריה?
אלביט עושים היסטוריה הוא פודקאסט ישראלי בקטגוריית כלכלה ועסקים מאת life@elbit. צלילה לעומק הסיפורים המרתקים, האתגרים הטכניים וההיסטוריה שמאחורי ההמצאות שמשנות את עולמנו. בארכיון 2 פרקים, אורך פרק ממוצע כ-53 דקות.
| קטגוריה | כלכלה ועסקים |
|---|---|
| פרקים בארכיון | 2 |
| אורך פרק ממוצע (בפרקים האחרונים) | כ-53 דקות |
| הפרק האחרון | 9 ביוני 2026 |
| פרקים עם ניתוח עומק | 3 |
עודכן:
איך מנהיגים טיל בגובה 50 ק"מ, איפה שאין אוויר
כדי שטיל יפגע במטרה 300 ק"מ משם, הוא חייב לטוס לגובה שבו לחץ האוויר נמוך פי אלף מזה שבפני הים. שם הניהוג האווירודינמי הרגיל מפסיק לעבוד. הפתרון, מסתבר, נשאל מעולם הלוויינים: פולסים של גז חנקן.
בפרק אחר רן לוי חוזר לחזון המטאברס של צוקרברג ומזכיר שכבר בשנות ה-90 הבטיחו מציאות מדומה 'מעבר לפינה'. ספקנות בריאה לצד סקרנות - וסיפור על נער שבחן 51 דגמי משקפיים לפני שבנה אחד מאפס.
מי שאוהב לראות איך פותרים בעיה הנדסית מהיסוד יקבל כאן עומק נדיר.
צלילה לעומק הסיפורים המרתקים, האתגרים הטכניים וההיסטוריה שמאחורי ההמצאות שמשנות את עולמנו.
המנחה
המנחה הוא חוקר טכנולוגי והיסטורי בעל חשיבה ביקורתית, המפגין ספקנות בריאה כלפי הבטחות שיווקיות. הוא ניחן בכישרון לפרק נושאים מורכבים לגורמים יסודיים ולחבר ביניהם לבין הקשרים היסטוריים ואבולוציוניים.
הסגנון
התוכנית מתאפיינת בפורמט תיעודי מעמיק, המשלב ניתוח טכני קפדני עם הקשר היסטורי רחב. הקצב איננו מהיר ומכוון להעברת ידע מפורט ומנומק באמצעות סיפור סיפורים אינטלקטואלי וראיונות עם מומחים.
תובנות הזהב מהארכיון
- פריצות דרך טכנולוגיות אמיתיות מתרחשות לעיתים קרובות רק לאחר זניחת הנחות יסוד קיימות והתחלה מאפס
- קיים דפוס מחזורי של הבטחות טכנולוגיות שחוזר על עצמו לאורך עשורים
- הבנת הבעיה היסודית והפיזיקלית חשובה יותר מחיפוש פתרונות אוטומטיים במודלים קיימים
- מגבלות מסחריות ופוליטיות הן חלק בלתי נפרד מאתגרי הנדסה ופיתוח
התוכנית מיועדת לאנשים סקרנים, חובבי מדע וטכנולוגיה ואנשי הנדסה המבקשים להבין לעומק תהליכים מורכבים מעבר לכותרות השטחיות.
השאלות הבולטות בארכיון
האם המודלים שלנו מספיק מדויקים ומה באמת יקרה בגובה - שאלת היסוד שלא ניתן היה לענות עליה במלואה עד רגע השיגור.
איך מתכננים מערכת בקרה שאפשר לסמוך עליה כאשר הטיל פועל בגובה שבו המודלים האווירודינמיים עצמם אינם ודאיים?
מה השתנה בעולם הטכנולוגיה בשנים האחרונות שהפך את החלום הרחוק של מציאות מדומה לאפשרי, ומה עוד צריך לקרות כדי שנוכל לצלול לעולם דיגיטלי מלא?
3 פרקים = 3 מאמרים אפשריים. כל פרק בארכיון יכול להפוך למאמר עברי SEO/GEO שמדורג בגוגל ומצוטט במנועי AI.
פרקים עם ניתוח מלא
פיתוח טיל "נץ דורס" של אלביט - דור המשך לאקסטרה בטווח כפול של 300 ק"מ, שדרש פיתוח מערכת ניהוג בגז לתמרון בגובה רב.
הפרק מתעד את תהליך הפיתוח של הטיל "נץ דורס" באלביט, דור המשך לרקטת האקסטרה, שנדרש להגיע לטווח של 300 ק"מ ולשאת ראש נפץ כבד תוך שמירה על דיוק של פחות מ-10 מטרים. בשל הטווח הארוך הטיל חייב לטוס לגובה של כ-50 ק"מ, שם האוויר דליל מדי לניהוג רגיל באמצעות קנפונים, ולכן הצוות פיתח מערכת ניהוג חדשה לחלוטין מבוססת שחרור גזים - בהשראת ניהוג לוויינים בחלל. המהנדסים מתארים את האתגרים: אי-ודאות במודלים אווירודינמיים ובמנועים, אלגוריתמי בקרה ייעודיים עם לוגיקת מעבר בין שיטות, סימולציות וניסויי רכב בטויוטה לבנה. הפרק מסתיים ברגעי המתח של ניסוי הירי מספינה בים התיכון לעבר ישראל.
- הטווח הארוך כפה טיסה לגובה ~50 ק"מ, שם לחץ האוויר נמוך מאלפית מזה שבגובה פני הים - מה שמייתר ניהוג אווירודינמי רגיל ומסכן את יציבות הטיל.
- הפתרון לניהוג בגובה רב נלקח מעולם הלוויינים: שחרור פולסים של גז (חנקן) לתמרון, שיטה ששונה מהותית מניהוג בזווית הקנפונים ודרשה אלגוריתמי בקרה חדשים לגמרי.
- בכל שלב בפיתוח קיימת אי-ודאות - במודל האווירודינמי, בפרופיל המנוע ובדיוק הסרוו - ודיוק גבוה יותר עולה יותר, כך שהאתגר הוא בקרה יציבה למרות השגיאות.
- אלביט כחברה מסחרית כפופה למגבלות אמנות בינלאומיות שמגבילות את דחף המנועים, מה שהקשה על השגת הטווח הנדרש.
- סימולציה אינה מספקת: נדרשו "ניסויי רכב" בשטח (טיל על גג טויוטה) כדי לבחון מדידים, GPS ואלגוריתם אמיתיים לפני ניסוי הירי המלא.
האם המודלים שלנו מספיק מדויקים ומה באמת יקרה בגובה - שאלת היסוד שלא ניתן היה לענות עליה במלואה עד רגע השיגור.
סוכם מתוך תמלול הפרק בעזרת AI. איך זה נעשה
הטיל הבליסטי הראשון
פרקים אחרונים
הטיל הבליסטי הראשון
9 ביוני 202623 דק׳אורחים:א' (מנהל הנדסת טילים ורקטות בחטיבת יבשה, אלביט)דלדדלד (מהנדס בקרה בכיר, פיתוח סימולציות)חט (ראש קבוצת הנדסת מערכת וניהול טכני, מהנדס המערכת)למדלמד (ראש מחלקת ניווט, בקרה ואלגוריתמים)לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
הפרק מתעד את תהליך הפיתוח של הטיל "נץ דורס" באלביט, דור המשך לרקטת האקסטרה, שנדרש להגיע לטווח של 300 ק"מ ולשאת ראש נפץ כבד תוך שמירה על דיוק של פחות מ-10 מטרים. בשל הטווח הארוך הטיל חייב לטוס לגובה של כ-50 ק"מ, שם האוויר דליל מדי לניהוג רגיל באמצעות קנפונים, ולכן הצוות פיתח מערכת ניהוג חדשה לחלוטין מבוססת שחרור גזים - בהשראת ניהוג לוויינים בחלל. המהנדסים מתארים את האתגרים: אי-ודאות במודלים אווירודינמיים ובמנועים, אלגוריתמי בקרה ייעודיים עם לוגיקת מעבר בין שיטות, סימולציות וניסויי רכב בטויוטה לבנה. הפרק מסתיים ברגעי המתח של ניסוי הירי מספינה בים התיכון לעבר ישראל.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- הטווח הארוך כפה טיסה לגובה ~50 ק"מ, שם לחץ האוויר נמוך מאלפית מזה שבגובה פני הים - מה שמייתר ניהוג אווירודינמי רגיל ומסכן את יציבות הטיל.
- הפתרון לניהוג בגובה רב נלקח מעולם הלוויינים: שחרור פולסים של גז (חנקן) לתמרון, שיטה ששונה מהותית מניהוג בזווית הקנפונים ודרשה אלגוריתמי בקרה חדשים לגמרי.
- בכל שלב בפיתוח קיימת אי-ודאות - במודל האווירודינמי, בפרופיל המנוע ובדיוק הסרוו - ודיוק גבוה יותר עולה יותר, כך שהאתגר הוא בקרה יציבה למרות השגיאות.
- אלביט כחברה מסחרית כפופה למגבלות אמנות בינלאומיות שמגבילות את דחף המנועים, מה שהקשה על השגת הטווח הנדרש.
- סימולציה אינה מספקת: נדרשו "ניסויי רכב" בשטח (טיל על גג טויוטה) כדי לבחון מדידים, GPS ואלגוריתם אמיתיים לפני ניסוי הירי המלא.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
הפרק מתעד את תהליך הפיתוח של הטיל "נץ דורס" באלביט, דור המשך לרקטת האקסטרה, שנדרש להגיע לטווח של 300 ק"מ ולשאת ראש נפץ כבד תוך שמירה על דיוק של פחות מ-10 מטרים. בשל הטווח הארוך הטיל חייב לטוס לגובה של כ-50 ק"מ, שם האוויר דליל מדי לניהוג רגיל באמצעות קנפונים, ולכן הצוות פיתח מערכת ניהוג חדשה לחלוטין מבוססת שחרור גזים - בהשראת ניהוג לוויינים בחלל. המהנדסים מתארים את האתגרים: אי-ודאות במודלים אווירודינמיים ובמנועים, אלגוריתמי בקרה ייעודיים עם לוגיקת מעבר בין שיטות, סימולציות וניסויי רכב בטויוטה לבנה. הפרק מסתיים ברגעי המתח של ניסוי הירי מספינה בים התיכון לעבר ישראל.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
הטווח הארוך כפה טיסה לגובה ~50 ק"מ, שם לחץ האוויר נמוך מאלפית מזה שבגובה פני הים - מה שמייתר ניהוג אווירודינמי רגיל ומסכן את יציבות הטיל. · הפתרון לניהוג בגובה רב נלקח מעולם הלוויינים: שחרור פולסים של גז (חנקן) לתמרון, שיטה ששונה מהותית מניהוג בזווית הקנפונים ודרשה אלגוריתמי בקרה חדשים לגמרי. · בכל שלב בפיתוח קיימת אי-ודאות - במודל האווירודינמי, בפרופיל המנוע ובדיוק הסרוו - ודיוק גבוה יותר עולה יותר, כך שהאתגר הוא בקרה יציבה למרות השגיאות. · אלביט כחברה מסחרית כפופה למגבלות אמנות בינלאומיות שמגבילות את דחף המנועים, מה שהקשה על השגת הטווח הנדרש. · סימולציה אינה מספקת: נדרשו "ניסויי רכב" בשטח (טיל על גג טויוטה) כדי לבחון מדידים, GPS ואלגוריתם אמיתיים לפני ניסוי הירי המלא.
מה עוצר את מהפכת המציאות המדומה?
4 ביולי 20221 שע׳ 21 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
הפרק פותח בחזון המטאברס שהציג מרק צוקרברג ב-2021 ובספקנות של רן לוי, שזוכר הבטחות דומות על מציאות מדומה כבר משנות ה-90. הוא מספר על פלמר לקי, נער שאסף עשרות משקפי מציאות מדומה, התאכזב מאיכותם והחליט לבנות פתרון מאפס. כדי להבין את הבעיה חוזר הפרק לשאלת היסוד מדוע יש לנו שתי עיניים, ומציג את צ'ארלס ויטסטון שגילה ב-1838 שראייה תלת-מימדית היא אשליה הנבנית במוח משתי תמונות שונות. ויטסטון פיתח את הסטריאוסקופ, שהפך ללהיט מסחרי עצום, ומכאן ממשיכה ההתפתחות אל ניסיונות מוקדמים למשקפי מציאות מדומה כמו זה של מורטון הייליג ב-1960.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- חזון המטאברס אינו חדש - הבטחות דומות על מציאות מדומה ממש 'מעבר לפינה' נשמעו כבר בשנות ה-90, מה שמצדיק ספקנות לצד סקרנות.
- פריצת דרך טכנולוגית נולדה דווקא מהחלטה לזרוק את כל הרעיונות העיצוביים הקיימים ולהתחיל מאפס, כפי שעשה פלמר לקי אחרי שבחן 51 דגמי משקפיים.
- ראייה תלת-מימדית היא למעשה אשליה אופטית שהמוח בונה ממיזוג שתי תמונות מעט שונות שמגיעות מכל עין.
- לשתי עיניים יש מחיר אנרגטי גבוה, ולכן מעבר ליתירות הן נושאות יתרון אבולוציוני של ראיית עומק - למשל זיהוי טורף מוסווה על רקע צמחייה.
- הסטריאוסקופ של ויטסטון מ-1838, שהפך ללהיט עם מיליוני מכשירים, הוא אב הטיפוס הרעיוני של משקפי המציאות המדומה של היום.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
הפרק פותח בחזון המטאברס שהציג מרק צוקרברג ב-2021 ובספקנות של רן לוי, שזוכר הבטחות דומות על מציאות מדומה כבר משנות ה-90. הוא מספר על פלמר לקי, נער שאסף עשרות משקפי מציאות מדומה, התאכזב מאיכותם והחליט לבנות פתרון מאפס. כדי להבין את הבעיה חוזר הפרק לשאלת היסוד מדוע יש לנו שתי עיניים, ומציג את צ'ארלס ויטסטון שגילה ב-1838 שראייה תלת-מימדית היא אשליה הנבנית במוח משתי תמונות שונות. ויטסטון פיתח את הסטריאוסקופ, שהפך ללהיט מסחרי עצום, ומכאן ממשיכה ההתפתחות אל ניסיונות מוקדמים למשקפי מציאות מדומה כמו זה של מורטון הייליג ב-1960.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
חזון המטאברס אינו חדש - הבטחות דומות על מציאות מדומה ממש 'מעבר לפינה' נשמעו כבר בשנות ה-90, מה שמצדיק ספקנות לצד סקרנות. · פריצת דרך טכנולוגית נולדה דווקא מהחלטה לזרוק את כל הרעיונות העיצוביים הקיימים ולהתחיל מאפס, כפי שעשה פלמר לקי אחרי שבחן 51 דגמי משקפיים. · ראייה תלת-מימדית היא למעשה אשליה אופטית שהמוח בונה ממיזוג שתי תמונות מעט שונות שמגיעות מכל עין. · לשתי עיניים יש מחיר אנרגטי גבוה, ולכן מעבר ליתירות הן נושאות יתרון אבולוציוני של ראיית עומק - למשל זיהוי טורף מוסווה על רקע צמחייה. · הסטריאוסקופ של ויטסטון מ-1838, שהפך ללהיט עם מיליוני מכשירים, הוא אב הטיפוס הרעיוני של משקפי המציאות המדומה של היום.
פודקאסטים דומים
אלביט מדברים טכנולוגיה
life@elbit
נדל"ן בעידן החדש | דירות למכירה בהרצליה, הרצליה הירוקה, הרצליה הירוקה
קובי נחום
כל תכני עושים היסטוריה
רשת עושים היסטוריה
כל תכני עושים היסטוריה
רשת עושים היסטוריה
The Itay Verchik Show
itay verchik
הפודקאסט של גיא קצוביץ'
גיא קצוביץ'