מהן התובנות המרכזיות מהפרק?

הטווח הארוך כפה טיסה לגובה ~50 ק"מ, שם לחץ האוויר נמוך מאלפית מזה שבגובה פני הים — מה שמייתר ניהוג אווירודינמי רגיל ומסכן את יציבות הטיל. · הפתרון לניהוג בגובה רב נלקח מעולם הלוויינים: שחרור פולסים של גז (חנקן) לתמרון, שיטה ששונה מהותית מניהוג בזווית הקנפונים ודרשה אלגוריתמי בקרה חדשים לגמרי. · בכל שלב בפיתוח קיימת אי-ודאות — במודל האווירודינמי, בפרופיל המנוע ובדיוק הסרוו — ודיוק גבוה יותר עולה יותר, כך שהאתגר הוא בקרה יציבה למרות השגיאות. · אלביט כחברה מסחרית כפופה למגבלות אמנות בינלאומיות שמגבילות את דחף המנועים, מה שהקשה על השגת הטווח הנדרש. · סימולציה אינה מספקת: נדרשו "ניסויי רכב" בשטח (טיל על גג טויוטה) כדי לבחון מדידים, GPS ואלגוריתם אמיתיים לפני ניסוי הירי המלא.

כלכלה ועסקים

אלביט עושים היסטוריה

life@elbit

2 פרקים

סדרת פודקאסטים ייחודית ב”עושים הסטוריה” עם רן לוי.

בכל פעם רן יצלול לשיח על טכנולוגיה ייחודית ומרתקת של אחת החטיבות באלביט מערכות

האזן ב-Apple אתר הפודקאסט

לוח בקרה · תובנות הארכיוןכל הפרקים שנותחו מתמלול AI — מאת אלביט עושים היסטוריה

פרקים שנותחו

תובנות זהב

שאלות בולטות

תובנות לפרק

תובנות הזהב מהארכיון

הטווח הארוך כפה טיסה לגובה ~50 ק"מ, שם לחץ האוויר נמוך מאלפית מזה שבגובה פני הים — מה שמייתר ניהוג אווירודינמי רגיל ומסכן את יציבות הטיל.
הפתרון לניהוג בגובה רב נלקח מעולם הלוויינים: שחרור פולסים של גז (חנקן) לתמרון, שיטה ששונה מהותית מניהוג בזווית הקנפונים ודרשה אלגוריתמי בקרה חדשים לגמרי.
בכל שלב בפיתוח קיימת אי-ודאות — במודל האווירודינמי, בפרופיל המנוע ובדיוק הסרוו — ודיוק גבוה יותר עולה יותר, כך שהאתגר הוא בקרה יציבה למרות השגיאות.
אלביט כחברה מסחרית כפופה למגבלות אמנות בינלאומיות שמגבילות את דחף המנועים, מה שהקשה על השגת הטווח הנדרש.
סימולציה אינה מספקת: נדרשו "ניסויי רכב" בשטח (טיל על גג טויוטה) כדי לבחון מדידים, GPS ואלגוריתם אמיתיים לפני ניסוי הירי המלא.
חזון המטאברס אינו חדש — הבטחות דומות על מציאות מדומה ממש 'מעבר לפינה' נשמעו כבר בשנות ה-90, מה שמצדיק ספקנות לצד סקרנות.
פריצת דרך טכנולוגית נולדה דווקא מהחלטה לזרוק את כל הרעיונות העיצוביים הקיימים ולהתחיל מאפס, כפי שעשה פלמר לקי אחרי שבחן 51 דגמי משקפיים.
ראייה תלת-מימדית היא למעשה אשליה אופטית שהמוח בונה ממיזוג שתי תמונות מעט שונות שמגיעות מכל עין.
לשתי עיניים יש מחיר אנרגטי גבוה, ולכן מעבר ליתירות הן נושאות יתרון אבולוציוני של ראיית עומק — למשל זיהוי טורף מוסווה על רקע צמחייה.
הסטריאוסקופ של ויטסטון מ-1838, שהפך ללהיט עם מיליוני מכשירים, הוא אב הטיפוס הרעיוני של משקפי המציאות המדומה של היום.

השאלות הבולטות בארכיון

פרק 0

האם המודלים שלנו מספיק מדויקים ומה באמת יקרה בגובה — שאלת היסוד שלא ניתן היה לענות עליה במלואה עד רגע השיגור.

פרק 1

מה השתנה בעולם הטכנולוגיה בשנים האחרונות שהפך את החלום הרחוק של מציאות מדומה לאפשרי, ומה עוד צריך לקרות כדי שנוכל לצלול לעולם דיגיטלי מלא?

2 פרקים = 2 מאמרים אפשריים. כל פרק בארכיון יכול להפוך למאמר עברי SEO/GEO שמדורג בגוגל ומצוטט במנועי AI.

כרטיס ביצועי התוכן המלא של אלביט עושים היסטוריה

סיכום מעמיק · מתוך הפרקנוצר אוטומטית מתמלול AI

פיתוח טיל "נץ דורס" של אלביט — דור המשך לאקסטרה בטווח כפול של 300 ק"מ, שדרש פיתוח מערכת ניהוג בגז לתמרון בגובה רב.

הפרק מתעד את תהליך הפיתוח של הטיל "נץ דורס" באלביט, דור המשך לרקטת האקסטרה, שנדרש להגיע לטווח של 300 ק"מ ולשאת ראש נפץ כבד תוך שמירה על דיוק של פחות מ-10 מטרים. בשל הטווח הארוך הטיל חייב לטוס לגובה של כ-50 ק"מ, שם האוויר דליל מדי לניהוג רגיל באמצעות קנפונים, ולכן הצוות פיתח מערכת ניהוג חדשה לחלוטין מבוססת שחרור גזים — בהשראת ניהוג לוויינים בחלל. המהנדסים מתארים את האתגרים: אי-ודאות במודלים אווירודינמיים ובמנועים, אלגוריתמי בקרה ייעודיים עם לוגיקת מעבר בין שיטות, סימולציות וניסויי רכב בטויוטה לבנה. הפרק מסתיים ברגעי המתח של ניסוי הירי מספינה בים התיכון לעבר ישראל.

הטווח הארוך כפה טיסה לגובה ~50 ק"מ, שם לחץ האוויר נמוך מאלפית מזה שבגובה פני הים — מה שמייתר ניהוג אווירודינמי רגיל ומסכן את יציבות הטיל.
הפתרון לניהוג בגובה רב נלקח מעולם הלוויינים: שחרור פולסים של גז (חנקן) לתמרון, שיטה ששונה מהותית מניהוג בזווית הקנפונים ודרשה אלגוריתמי בקרה חדשים לגמרי.
בכל שלב בפיתוח קיימת אי-ודאות — במודל האווירודינמי, בפרופיל המנוע ובדיוק הסרוו — ודיוק גבוה יותר עולה יותר, כך שהאתגר הוא בקרה יציבה למרות השגיאות.
אלביט כחברה מסחרית כפופה למגבלות אמנות בינלאומיות שמגבילות את דחף המנועים, מה שהקשה על השגת הטווח הנדרש.
סימולציה אינה מספקת: נדרשו "ניסויי רכב" בשטח (טיל על גג טויוטה) כדי לבחון מדידים, GPS ואלגוריתם אמיתיים לפני ניסוי הירי המלא.

השאלה הבולטת בפרק

האם המודלים שלנו מספיק מדויקים ומה באמת יקרה בגובה — שאלת היסוד שלא ניתן היה לענות עליה במלואה עד רגע השיגור.

הפרק האחרון9 ביוני 2026

הטיל הבליסטי הראשון

פרקים אחרונים

הטיל הבליסטי הראשון
9 ביוני 202623 דק׳
אורחים:א' (מנהל הנדסת טילים ורקטות בחטיבת יבשה, אלביט)דלד (מהנדס בקרה בכיר, פיתוח סימולציות)חט (ראש קבוצת הנדסת מערכת וניהול טכני, מהנדס המערכת)למד (ראש מחלקת ניווט, בקרה ואלגוריתמים)
אמ;לקסיכום הפרק
הפרק מתעד את תהליך הפיתוח של הטיל "נץ דורס" באלביט, דור המשך לרקטת האקסטרה, שנדרש להגיע לטווח של 300 ק"מ ולשאת ראש נפץ כבד תוך שמירה על דיוק של פחות מ-10 מטרים. בשל הטווח הארוך הטיל חייב לטוס לגובה של כ-50 ק"מ, שם האוויר דליל מדי לניהוג רגיל באמצעות קנפונים, ולכן הצוות פיתח מערכת ניהוג חדשה לחלוטין מבוססת שחרור גזים — בהשראת ניהוג לוויינים בחלל. המהנדסים מתארים את האתגרים: אי-ודאות במודלים אווירודינמיים ובמנועים, אלגוריתמי בקרה ייעודיים עם לוגיקת מעבר בין שיטות, סימולציות וניסויי רכב בטויוטה לבנה. הפרק מסתיים ברגעי המתח של ניסוי הירי מספינה בים התיכון לעבר ישראל.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴
- הטווח הארוך כפה טיסה לגובה ~50 ק"מ, שם לחץ האוויר נמוך מאלפית מזה שבגובה פני הים — מה שמייתר ניהוג אווירודינמי רגיל ומסכן את יציבות הטיל.
- הפתרון לניהוג בגובה רב נלקח מעולם הלוויינים: שחרור פולסים של גז (חנקן) לתמרון, שיטה ששונה מהותית מניהוג בזווית הקנפונים ודרשה אלגוריתמי בקרה חדשים לגמרי.
- בכל שלב בפיתוח קיימת אי-ודאות — במודל האווירודינמי, בפרופיל המנוע ובדיוק הסרוו — ודיוק גבוה יותר עולה יותר, כך שהאתגר הוא בקרה יציבה למרות השגיאות.
- אלביט כחברה מסחרית כפופה למגבלות אמנות בינלאומיות שמגבילות את דחף המנועים, מה שהקשה על השגת הטווח הנדרש.
- סימולציה אינה מספקת: נדרשו "ניסויי רכב" בשטח (טיל על גג טויוטה) כדי לבחון מדידים, GPS ואלגוריתם אמיתיים לפני ניסוי הירי המלא.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק
▾על מה הפרק הזה?
הפרק מתעד את תהליך הפיתוח של הטיל "נץ דורס" באלביט, דור המשך לרקטת האקסטרה, שנדרש להגיע לטווח של 300 ק"מ ולשאת ראש נפץ כבד תוך שמירה על דיוק של פחות מ-10 מטרים. בשל הטווח הארוך הטיל חייב לטוס לגובה של כ-50 ק"מ, שם האוויר דליל מדי לניהוג רגיל באמצעות קנפונים, ולכן הצוות פיתח מערכת ניהוג חדשה לחלוטין מבוססת שחרור גזים — בהשראת ניהוג לוויינים בחלל. המהנדסים מתארים את האתגרים: אי-ודאות במודלים אווירודינמיים ובמנועים, אלגוריתמי בקרה ייעודיים עם לוגיקת מעבר בין שיטות, סימולציות וניסויי רכב בטויוטה לבנה. הפרק מסתיים ברגעי המתח של ניסוי הירי מספינה בים התיכון לעבר ישראל.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
הטווח הארוך כפה טיסה לגובה ~50 ק"מ, שם לחץ האוויר נמוך מאלפית מזה שבגובה פני הים — מה שמייתר ניהוג אווירודינמי רגיל ומסכן את יציבות הטיל. · הפתרון לניהוג בגובה רב נלקח מעולם הלוויינים: שחרור פולסים של גז (חנקן) לתמרון, שיטה ששונה מהותית מניהוג בזווית הקנפונים ודרשה אלגוריתמי בקרה חדשים לגמרי. · בכל שלב בפיתוח קיימת אי-ודאות — במודל האווירודינמי, בפרופיל המנוע ובדיוק הסרוו — ודיוק גבוה יותר עולה יותר, כך שהאתגר הוא בקרה יציבה למרות השגיאות. · אלביט כחברה מסחרית כפופה למגבלות אמנות בינלאומיות שמגבילות את דחף המנועים, מה שהקשה על השגת הטווח הנדרש. · סימולציה אינה מספקת: נדרשו "ניסויי רכב" בשטח (טיל על גג טויוטה) כדי לבחון מדידים, GPS ואלגוריתם אמיתיים לפני ניסוי הירי המלא.
הדפדפן שלך אינו תומך בנגן השמע.
מה עוצר את מהפכת המציאות המדומה?
4 ביולי 20221 שע׳ 21 דק׳
אמ;לקסיכום הפרק
הפרק פותח בחזון המטאברס שהציג מרק צוקרברג ב-2021 ובספקנות של רן לוי, שזוכר הבטחות דומות על מציאות מדומה כבר משנות ה-90. הוא מספר על פלמר לקי, נער שאסף עשרות משקפי מציאות מדומה, התאכזב מאיכותם והחליט לבנות פתרון מאפס. כדי להבין את הבעיה חוזר הפרק לשאלת היסוד מדוע יש לנו שתי עיניים, ומציג את צ'ארלס ויטסטון שגילה ב-1838 שראייה תלת-מימדית היא אשליה הנבנית במוח משתי תמונות שונות. ויטסטון פיתח את הסטריאוסקופ, שהפך ללהיט מסחרי עצום, ומכאן ממשיכה ההתפתחות אל ניסיונות מוקדמים למשקפי מציאות מדומה כמו זה של מורטון הייליג ב-1960.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴
- חזון המטאברס אינו חדש — הבטחות דומות על מציאות מדומה ממש 'מעבר לפינה' נשמעו כבר בשנות ה-90, מה שמצדיק ספקנות לצד סקרנות.
- פריצת דרך טכנולוגית נולדה דווקא מהחלטה לזרוק את כל הרעיונות העיצוביים הקיימים ולהתחיל מאפס, כפי שעשה פלמר לקי אחרי שבחן 51 דגמי משקפיים.
- ראייה תלת-מימדית היא למעשה אשליה אופטית שהמוח בונה ממיזוג שתי תמונות מעט שונות שמגיעות מכל עין.
- לשתי עיניים יש מחיר אנרגטי גבוה, ולכן מעבר ליתירות הן נושאות יתרון אבולוציוני של ראיית עומק — למשל זיהוי טורף מוסווה על רקע צמחייה.
- הסטריאוסקופ של ויטסטון מ-1838, שהפך ללהיט עם מיליוני מכשירים, הוא אב הטיפוס הרעיוני של משקפי המציאות המדומה של היום.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק
▾על מה הפרק הזה?
הפרק פותח בחזון המטאברס שהציג מרק צוקרברג ב-2021 ובספקנות של רן לוי, שזוכר הבטחות דומות על מציאות מדומה כבר משנות ה-90. הוא מספר על פלמר לקי, נער שאסף עשרות משקפי מציאות מדומה, התאכזב מאיכותם והחליט לבנות פתרון מאפס. כדי להבין את הבעיה חוזר הפרק לשאלת היסוד מדוע יש לנו שתי עיניים, ומציג את צ'ארלס ויטסטון שגילה ב-1838 שראייה תלת-מימדית היא אשליה הנבנית במוח משתי תמונות שונות. ויטסטון פיתח את הסטריאוסקופ, שהפך ללהיט מסחרי עצום, ומכאן ממשיכה ההתפתחות אל ניסיונות מוקדמים למשקפי מציאות מדומה כמו זה של מורטון הייליג ב-1960.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
חזון המטאברס אינו חדש — הבטחות דומות על מציאות מדומה ממש 'מעבר לפינה' נשמעו כבר בשנות ה-90, מה שמצדיק ספקנות לצד סקרנות. · פריצת דרך טכנולוגית נולדה דווקא מהחלטה לזרוק את כל הרעיונות העיצוביים הקיימים ולהתחיל מאפס, כפי שעשה פלמר לקי אחרי שבחן 51 דגמי משקפיים. · ראייה תלת-מימדית היא למעשה אשליה אופטית שהמוח בונה ממיזוג שתי תמונות מעט שונות שמגיעות מכל עין. · לשתי עיניים יש מחיר אנרגטי גבוה, ולכן מעבר ליתירות הן נושאות יתרון אבולוציוני של ראיית עומק — למשל זיהוי טורף מוסווה על רקע צמחייה. · הסטריאוסקופ של ויטסטון מ-1838, שהפך ללהיט עם מיליוני מכשירים, הוא אב הטיפוס הרעיוני של משקפי המציאות המדומה של היום.
הדפדפן שלך אינו תומך בנגן השמע.