דני היכט מתאר את שלוש רצועות הביטחון החדשות של ישראל בלבנון, סוריה ועזה — תפיסה ביטחונית חדשה שנולדה בעקבות השבעה באוקטובר.
בפרק של 'אחד ביום' מבית N12 מארח אלעד סמחיוב את דני היכט, שביקר בשלוש רצועות הביטחון החדשות של ישראל בלבנון, סוריה ובעזה. צה"ל מכנה אותן 'מרחבי הבטחה', והן משתרעות על כ-5% משטח המדינה — כ-1,220 קמ"ר. התפיסה החדשה היא להזיז את קווי ההגנה אל מעבר לגבול ולהגן על היישובים מתוך עומק שטח האויב, בשם 'שלעולם לא עוד' של השבעה באוקטובר. בלבנון הזירה הפעילה והמסוכנת ביותר, כשחיזבאללה חזר לשיטות גרילה ותוקף בעיקר ברחפני נפץ, ובעזה הוקמו עשרות מוצבים חדשים לאורך 'הקו הצהוב' שנתפס כגבול הביטחוני החדש והקבוע.
תובנות מרכזיות
- צה"ל נמנע מהמונח 'רצועת ביטחון' ומעדיף 'מרחבי הבטחה', בין היתר בשל הקונוטציה ההיסטורית של רצועת הביטחון בלבנון והמחיר של היציאה ממנה.
- התפיסה הביטחונית החדשה שלאחר השבעה באוקטובר היא הגנה על היישובים מעבר לקווי האויב, ולא הסתמכות על קו גבול או פרימטר צר של קילומטר.
- בלבנון רצועת הביטחון ריקה כמעט לחלוטין מתושבים, בניגוד לשנות ה-80 וה-90 שבהן צה"ל פעל בקרב אוכלוסייה אזרחית.
- האיום המרכזי על החיילים הוא רחפני נפץ — תשעה חיילים נהרגו מהם בלבנון מאז הפסקת האש, וחיזבאללה חזר ל-DNA הגרילה שלו של פגיעה בכוחות סטטיים.
- בעזה הוקמו כ-29-30 מוצבים חדשים בתוך 'הקו הצהוב', לעומת מוצב אחד בלבד בעוטף לפני השבעה באוקטובר, והם נתפסים כגבול ביטחוני קבוע לטווח ארוך.
- הפרימטר ההגנתי בעזה הורחב מקילומטר אחד ל-5-6 קילומטר, מתוך הבנה שהפרימטר הקודם לא הספיק.
יש משהו שעלול אולי קצת להטעות כשאנחנו משתמשים במונח רצועת הביטחון, כי אני מסתכל על המפה — זו לא איזושהי רצועה דקה, אנחנו מדברים בסוף על המון שטח?