פרק 6 | ״גברים שמתנהגים כנשים, מפרישים פחות טסטוסטרון" לפי אח בשיבא שהפך למרצה למיניות
פרק מיוחד על מיניות עם מומחה לבריאות מינית — למה הפער בין גברים לנשים הוא חצי ביולוגיה וחצי הבניה חברתית, ולמה מיניות היא 'רנטגן' לעולם הרגשי.
בפרק מארחת המנחה אביתה את אליהו בנימין, מרצה לקידום בריאות מינית, בוגר לימודי טיפול מיני וראש צוות במחלקה קרדיולוגית, לשיחה על מיניות וההבדלים בין גברים לנשים. הם דנים בקשר ההדוק בין הפן הפיזיולוגי לפן הרגשי במיניות, ובכך שטיפול מיני חייב להיות הוליסטי — לגעת גם ברגש וגם בכלים פרקטיים לשיפור התפקוד. אליהו מסביר כיצד אי-ספיקת לב פוגעת ב-100% מהמטופלים בתפקוד המיני, וכיצד הורמונים (טסטוסטרון מול אסטרוגן), גנטיקה אבולוציונית והבניות חברתיות מגיל אפס מעצבים את ההתנהגות המינית. הפרק מתאים למי שמתעניין בזוגיות, רווקות ומיניות בריאה, ומבטיח כלים להתמודדות עם שפיכה מוקדמת, קשיים באינטימיות ובניית מיניות בריאה לאורך הקשר.
תובנות מרכזיות
- מיניות ותפקוד מיני הם שני דברים שונים אך בלתי נפרדים — טיפול שמתמקד רק ברגש ולא נותן כלים פרקטיים לתפקוד יוביל לתסכול אצל המטופל.
- אי-ספיקת לב גורמת לפגיעה בתפקוד המיני אצל 100% מהמטופלים — בגברים כהפרעות זקפה או שפיכה מוקדמת, ובנשים ככאבים בחדירה (וגיניזמוס, וסטיבוליטיס) או הפרעות חשק.
- הפער המיני בין גברים לנשים הוא שילוב של ביולוגיה והבניה חברתית — נשים נוטות לחבר את המין למערכת ה'קיירינג'/אכפתיות, בעוד גברים נוטים לחבר אותו ל'מערכת המשחק', בין היתר כי הבניה חברתית מלמדת ש'גברים לא בוכים'.
- בעידן המדיה החברתית להשפעות הסביבתיות-תרבותיות יש משקל גבוה אף יותר מהביולוגיה בעיצוב המיניות, כולל חשיפה רחבה יותר לזהויות ומשיכות שונות.
- האישה ניצבת בלחץ תרבותי של 'קו אמצע' בלתי אפשרי — אסור לה להיות 'מינית מדי' אך גם לא 'קרה ופריג'ידית מדי' — כך שהיא תמיד נתפסת כ'לא בסדר'.
איך זה יכול להיות שגבר שמקיים יחסים עם הרבה נשים נחשב לאיכותי ו'זיין', בעוד אישה איכותית היא דווקא זו ששומרת על עצמה — האם ההבדל הזה אמיתי ומבוסס, או שהוא רק המצאה של נורמה חברתית?