השינוי מגיע דרך ההורים ולא דרך אנשי המקצוע - מה שהורה עושה עם ידיו ורגליו שווה פי כמה וכמה מכל מומחה.
צריך להתבונן במה שמתחת להתנהגות ולא בהתנהגות עצמה - ילד שלא נועל נעליים אולי מתקשה במעבר מהבית לחוץ או בגירוי חושי, לא 'עושה דווקא'.
הכלה אמיתית אינה לתת לילד לפרק את הבית; התרת אלימות בשם 'הוא אוטיסט' לא מכינה אותו לחיים ולא תורמת לאף אחד.
ההנחה שילד 'לא מבין' היא תפיסה שגויה - גם ילדים שאינם מדברים קולטים את הטונציה והכוונה, וצריך לדבר איתם מתוך הנחה שהם מבינים.
הלמידה קורית דווקא ברגעים הרגועים - לא בזמן הסערה - אז כדאי לתת מילים לתחושות (רעב, עייפות, צורך) שהילד מתקשה לזהות בגופו.

השאלות שחוזרות

למה אנחנו ההורים, ולא הצל של הילד - איך הופכים מהורה שנשאר ברקע ל'גשר' שעובד יחד עם הילד?
יש לך איזה סיפור הצלחה, באנונימיות, של מישהו שהיה אתגר לא פשוט ובסופו של דבר הביא הפתעה?
אם אני רוצה לעשות שלב מעבר תזונתי לילד - האם זה 'אול אין', או שאפשר לעשות חצי דרך, לתת לו לאכול את הפיתה ולדחוף כדור שישלים את החסר?
מתי כן הרגשת שאוקיי, אני מתחילה להבין את עצמי יותר, את החיבור בין הבחוץ לבין הבפנים?
האם הטיפול הזה נכון עבור הילד - וגם נכון עבורנו כמשפחה? כי ייתכן שעבור הילד זה טוב, אבל המחיר עבור המערכת המשפחתית גבוה מדי.

הזמן כאורח / יצירת קשר

רוצה את פרטי הקשר המאומתים? מוצר המידע שלנו כולל אנשי קשר מאומתים, ציון פופולריות, ונתוני אפיזודות לכל פודקאסטר בישראל.

כל פרק שלך יכול להפוך למאמר שגוגל מדרג ושמנועי ה-AI מצטטים. כך מאזינים חדשים מוצאים אותך - מהארכיון שכבר הקלטת.