בעקבות הזכרונות של צבי ינאי

מור דאי חנני מגשים חלום ישן ומראיין את בת זוגו של צבי ינאי, האוטודידקט שמאחורי כתב העת 'מחשבות' וספר 'שלך, סנדרו' — לא על ההוגה, אלא על האדם.

מור דאי חנני, עורך ומגיש רשת 'שימו לב', פותח בכך שצבי ינאי — סופר, פובליציסט, עורך כתב העת 'מחשבות' וזוכה פרס ספיר על 'שלך, סנדרו' — היה האדם שהכי רצה לראיין, אלא שינאי הלך לעולמו ב-2013. במקומו הוא משוחח עם דליה הוכברג, בת זוגו לאורך 25 שנה, שחושפת פן אישי ולא מוכר של ינאי האיש. דליה מתארת סקרנות בלתי נדלית (ספרייה של כ-4,000 ספרים מסומנים שקרא מתחילתם ועד סופם), מאמר על הקוונטים שנכתב לאחר קריאת 140 מאמרים ו-40 ספרים, ואב מסור שהקריא לילדיו את 'הלב', צפה איתם בטלוויזיה ובישל פסטה 'של אבא' עם הטעם שלו. הפרק מתאים למי שמתעניין בהוגי דעות ישראלים, אוטודידקטיות וסיפורי חיים מעוררי השראה.

תובנות מרכזיות

• ינאי סירב למסלול ישיר לדוקטורט באמירה שהוא רוצה לקרוא את אפלטון ואריסטו מתי שמתחשק לו ולא מתי שמכתיבים לו — הסקרנות שלו לא נסבלה כפיפות ללוח זמנים חיצוני.
• כדי לכתוב מאמר אחד מנגיש על הקוונטים הוא קרא כ-140 מאמרים וקרוב ל-40 ספרים, מתוך תפיסה ששליחותו היא להפוך את המורכב והמסובך לפשוט ומובן לכל.
• דליה גילתה שינאי קרא את כל 4,000 ספרי ספרייתו מהתחלה ועד הסוף — לא מתוך עדות אלא מתוך הסימונים שמצאה בכל ספר כשחיפשה בהם שטר של מאתיים דולר ששכח.
• האינטרדיסציפלינריות הייתה שיטת חיים: אמנות, ספרות, מדע, פילוסופיה ואסטרונומיה חיו זה לצד זה, ושום אוניברסיטה או מכון מדעי לא הסכים לקלוט את ספרייתו דווקא בגלל ריבוי התחומים.
• ינאי נתן לילדיו 'תבונת קריאה' — בצפייה משותפת בטלוויזיה ובספרים לימד אותם ש'זה לא מה שכתוב' ושיש שכבות מעבר לפני השטח שצריך לדבר עליהן.