מהן התובנות המרכזיות מהפרק?

שתי תפיסות של נוכחות אלוקית: 'ממלא' מבפנים כנשמה בגוף, ו'סובב' המקיף את הכל מבחוץ — והיהדות מייחדת אותה בשילוב שתיהן יחד. · ההבדל מאומות העולם: הם תפסו אלוקות מרחוק, כאילו ה' עזב את עולמו ואין השגחה פרטית, ולא הצליחו לתפוס נוכחות אלוקית בתוך הבריאה עצמה. · אדם אינו יכול להתנצל מעבודת ה' בטענה שהעיסוק הגשמי מפיל עליו עביות, כי בכל דבר גשמי יש הלכות, ובלא חיותו האלוקית אין לו שום קיום. · ייחוד היהדות הוא עבודת ה' דווקא מתוך חיים ארציים נורמליים — הלכות ותפילות — להבדיל מדתות הדורשות התנתקות מהגשמי כדי להגיע לרוחניות. · הצמצום והחלל הפנוי: כל פרט בבריאה מוקף בחלל, ובו אור פנימי (ממלא) ואור מקיף (סובב); נמשל לפיזיקה — מבנה דומה במיקרו ובמקרו, חלל ריק שבתוכו חיות.

יהדות ודת

ר׳ דוד גבירצמן - ליקוטי מוהרן תורה לג

קרוב השם

3 פרקים

פשוט, לחיות עם השם!

שיעורים מאת הרב דוד גבירצמן דיבורים על עבודת השם כדבר הכי טבעי וקרוב אלינו איך עושים את זה, איך מכניסים לתוך היום יום הסיזיפי התחדשות, אמונה, שמחה ובקיצור, איך עושים חיים שיש בהם חיים!

בדיוק בשביל זה פתחנו את הערוץ הזה בו מנגיש לנו הרב דוד גבירצמן את היסודות העמוקים שבתורות הצדיקים כשהם ארוזים בשפה נעימה וסוחפת ומציעים מבט חדש עמוק ופשוט על עצמנו ועל החיים ומזמינים אותנו לחולל בעצמנו בעזרת ה' מהפכה נהדרת בפנים, ולהיות בפשטות עובדי השם מלאי שמחה פנימית!

עשו לעצמכם טובה והרשמו עכשיו לערוץ כי מגיע לכם עבודת השם שמחה!

אנו פועלים כבר מספר שנים מתוך שאיפה לחבר כל יהודי לעבודת הש

האזן ב-Apple אתר הפודקאסט

לוח בקרה · תובנות הארכיוןכל הפרקים שנותחו מתמלול AI — מאת ר׳ דוד גבירצמן - ליקוטי מוהרן תורה לג

פרקים שנותחו

תובנות זהב

שאלות בולטות

5.3

תובנות לפרק

תובנות הזהב מהארכיון

שתי תפיסות של נוכחות אלוקית: 'ממלא' מבפנים כנשמה בגוף, ו'סובב' המקיף את הכל מבחוץ — והיהדות מייחדת אותה בשילוב שתיהן יחד.
ההבדל מאומות העולם: הם תפסו אלוקות מרחוק, כאילו ה' עזב את עולמו ואין השגחה פרטית, ולא הצליחו לתפוס נוכחות אלוקית בתוך הבריאה עצמה.
אדם אינו יכול להתנצל מעבודת ה' בטענה שהעיסוק הגשמי מפיל עליו עביות, כי בכל דבר גשמי יש הלכות, ובלא חיותו האלוקית אין לו שום קיום.
ייחוד היהדות הוא עבודת ה' דווקא מתוך חיים ארציים נורמליים — הלכות ותפילות — להבדיל מדתות הדורשות התנתקות מהגשמי כדי להגיע לרוחניות.
הצמצום והחלל הפנוי: כל פרט בבריאה מוקף בחלל, ובו אור פנימי (ממלא) ואור מקיף (סובב); נמשל לפיזיקה — מבנה דומה במיקרו ובמקרו, חלל ריק שבתוכו חיות.
חנוכה מלמד שימים רגילים לגמרי, ללא שינוי בהנהגות, יכולים לקבל מהות שונה לחלוטין דרך עבודת ההודאה ולהמשיך אור של עתיד לבוא להווה.
סדר העבודה הפוך מהאינטואיציה: אי אפשר להגיע לידיעה והכרה לפני ההודאה — להודות לא צריך להבין, אבל כדי להבין צריך קודם להודות.
יש הבדל בין תודה כפעולה נקודתית (קורבן תודה) לבין "ימי הודאה" שהם אווירה ומקיפים מתמשכים שאדם חי בתוכם ולא רק רגע חולף.
עולם הבא אינו גן עדן אלא העולם הרוחני הנמשך לכאן בכל רגע — כמו מפל אור שמתחדש תמידית; מי שחי בהודאה חי את ההווה החי הזה.
ההודאה דורשת אומץ כמו הודאה באשמה — להכיר שאין לאדם מציאות קיימת ועצמאית, וזה גם מפחיד וגם משחרר ונותן כוח.
השלום שרבינו מדבר עליו אינו רק הימנעות ממריבה אלא בקשת השם יתברך בכל מצב — בקשה ולא רק עשייה, כי קשה למצוא את השם בכל מקום.
שלום פנימי פירושו שלא להיות מחולק במידות בין 'טיבו' (כשטוב לאדם) ל'עקו' (כשרע לו), אלא למצוא את השם יתברך באופן קבוע שאינו תלוי באירועים.
מי שמוצא את השם רק כשטוב לו — מצא אותו 'על תנאי', בטמפרטורה המתאימה, ולא את עצמותו; לכן הוא מאבד אותו כשהמצב משתנה.
סדר ההכרה הוא מההוויה (שם העצם) אל האלוקים (שם הטבע והדין) — אי אפשר להתחיל מהדין, שכן בלי ידיעת ההוויה אין למה לייחס את שם אלוקים.
המשפט הפותח של כל תורה אצל רבינו הוא כעין כתב חידה שמקפל בתוכו את כל ההשגה, ומתברר רק לאורך התורה.
האדם אינו חושד בעצמו שאין בו שלום פנימי — הוא בטוח שהוא 'בשלום' ושרק האחרים מפריעים לו.

השאלות הבולטות בארכיון

פרק 0

מדוע אדם אינו יכול להתנצל ולומר שאי אפשר לעבוד את ה' מתוך עביות וגשמיות של העסק שנופלת עליו?

פרק 1

מהו הקשר בין להודות ולהלל לבין להכיר ולדעת את השם, ולמה רבי נחמן מצמיד אותם יחד לפני שהוא מסביר?

פרק 2

מה זה לבקש שלום — האם הכוונה גם שקשה למצוא את השם יתברך בכל מקום, ולמה נאמר 'בקש' ולא 'עשה' שלום?

3 פרקים = 3 מאמרים אפשריים. כל פרק בארכיון יכול להפוך למאמר עברי SEO/GEO שמדורג בגוגל ומצוטט במנועי AI.

כרטיס ביצועי התוכן המלא של ר׳ דוד גבירצמן - ליקוטי מוהרן תורה לג

סיכום מעמיק · מתוך הפרקנוצר אוטומטית מתמלול AI

שיעור חסידי על שתי תפיסות הנוכחות האלוקית בבריאה — 'ממלא כל עלמין' ו'סובב כל עלמין' — ועל כך שאי אפשר להתנצל מעבודת ה' גם מתוך עיסוק גשמי, כי בכל דבר שורה חיות אלוקית.

השיעור מבאר את שני אופני הופעת מציאות הבורא ביחס לעולם: 'ממלא' — כנשמה בתוך הגוף, חיות פנימית בכל פרט; ו'סובב' — המקיף את הכל מבחוץ. מודגש שייחוד היהדות הוא בשילוב שתי התפיסות יחד, בניגוד לאומות העולם שתפסו אלוקות מרחוק וכאילו ה' עזב את עולמו בלא השגחה פרטית. מכאן שאדם אינו יכול להתנצל ולומר שאי אפשר לעבוד את ה' מתוך עביות וגשמיות של העסק, שכן חז"ל גילו שבכל דבר גשמי יש הלכות, ובלא חיותו האלוקית אין לו קיום. השיעור נשען על מושגי הצמצום והחלל הפנוי, שבו כל פרט בבריאה מוקף בחלל ומחיה אותו אור פנימי ואור מקיף.

שתי תפיסות של נוכחות אלוקית: 'ממלא' מבפנים כנשמה בגוף, ו'סובב' המקיף את הכל מבחוץ — והיהדות מייחדת אותה בשילוב שתיהן יחד.
ההבדל מאומות העולם: הם תפסו אלוקות מרחוק, כאילו ה' עזב את עולמו ואין השגחה פרטית, ולא הצליחו לתפוס נוכחות אלוקית בתוך הבריאה עצמה.
אדם אינו יכול להתנצל מעבודת ה' בטענה שהעיסוק הגשמי מפיל עליו עביות, כי בכל דבר גשמי יש הלכות, ובלא חיותו האלוקית אין לו שום קיום.
ייחוד היהדות הוא עבודת ה' דווקא מתוך חיים ארציים נורמליים — הלכות ותפילות — להבדיל מדתות הדורשות התנתקות מהגשמי כדי להגיע לרוחניות.
הצמצום והחלל הפנוי: כל פרט בבריאה מוקף בחלל, ובו אור פנימי (ממלא) ואור מקיף (סובב); נמשל לפיזיקה — מבנה דומה במיקרו ובמקרו, חלל ריק שבתוכו חיות.

השאלה הבולטת בפרק

מדוע אדם אינו יכול להתנצל ולומר שאי אפשר לעבוד את ה' מתוך עביות וגשמיות של העסק שנופלת עליו?

הפרק האחרון13 בדצמבר 2022

(3) Torah לג

פרקים אחרונים

(3) Torah לג
13 בדצמבר 20221 שע׳ 3 דק׳
אמ;לקסיכום הפרק
השיעור מבאר את שני אופני הופעת מציאות הבורא ביחס לעולם: 'ממלא' — כנשמה בתוך הגוף, חיות פנימית בכל פרט; ו'סובב' — המקיף את הכל מבחוץ. מודגש שייחוד היהדות הוא בשילוב שתי התפיסות יחד, בניגוד לאומות העולם שתפסו אלוקות מרחוק וכאילו ה' עזב את עולמו בלא השגחה פרטית. מכאן שאדם אינו יכול להתנצל ולומר שאי אפשר לעבוד את ה' מתוך עביות וגשמיות של העסק, שכן חז"ל גילו שבכל דבר גשמי יש הלכות, ובלא חיותו האלוקית אין לו קיום. השיעור נשען על מושגי הצמצום והחלל הפנוי, שבו כל פרט בבריאה מוקף בחלל ומחיה אותו אור פנימי ואור מקיף.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴
- שתי תפיסות של נוכחות אלוקית: 'ממלא' מבפנים כנשמה בגוף, ו'סובב' המקיף את הכל מבחוץ — והיהדות מייחדת אותה בשילוב שתיהן יחד.
- ההבדל מאומות העולם: הם תפסו אלוקות מרחוק, כאילו ה' עזב את עולמו ואין השגחה פרטית, ולא הצליחו לתפוס נוכחות אלוקית בתוך הבריאה עצמה.
- אדם אינו יכול להתנצל מעבודת ה' בטענה שהעיסוק הגשמי מפיל עליו עביות, כי בכל דבר גשמי יש הלכות, ובלא חיותו האלוקית אין לו שום קיום.
- ייחוד היהדות הוא עבודת ה' דווקא מתוך חיים ארציים נורמליים — הלכות ותפילות — להבדיל מדתות הדורשות התנתקות מהגשמי כדי להגיע לרוחניות.
- הצמצום והחלל הפנוי: כל פרט בבריאה מוקף בחלל, ובו אור פנימי (ממלא) ואור מקיף (סובב); נמשל לפיזיקה — מבנה דומה במיקרו ובמקרו, חלל ריק שבתוכו חיות.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק
▾על מה הפרק הזה?
השיעור מבאר את שני אופני הופעת מציאות הבורא ביחס לעולם: 'ממלא' — כנשמה בתוך הגוף, חיות פנימית בכל פרט; ו'סובב' — המקיף את הכל מבחוץ. מודגש שייחוד היהדות הוא בשילוב שתי התפיסות יחד, בניגוד לאומות העולם שתפסו אלוקות מרחוק וכאילו ה' עזב את עולמו בלא השגחה פרטית. מכאן שאדם אינו יכול להתנצל ולומר שאי אפשר לעבוד את ה' מתוך עביות וגשמיות של העסק, שכן חז"ל גילו שבכל דבר גשמי יש הלכות, ובלא חיותו האלוקית אין לו קיום. השיעור נשען על מושגי הצמצום והחלל הפנוי, שבו כל פרט בבריאה מוקף בחלל ומחיה אותו אור פנימי ואור מקיף.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
שתי תפיסות של נוכחות אלוקית: 'ממלא' מבפנים כנשמה בגוף, ו'סובב' המקיף את הכל מבחוץ — והיהדות מייחדת אותה בשילוב שתיהן יחד. · ההבדל מאומות העולם: הם תפסו אלוקות מרחוק, כאילו ה' עזב את עולמו ואין השגחה פרטית, ולא הצליחו לתפוס נוכחות אלוקית בתוך הבריאה עצמה. · אדם אינו יכול להתנצל מעבודת ה' בטענה שהעיסוק הגשמי מפיל עליו עביות, כי בכל דבר גשמי יש הלכות, ובלא חיותו האלוקית אין לו שום קיום. · ייחוד היהדות הוא עבודת ה' דווקא מתוך חיים ארציים נורמליים — הלכות ותפילות — להבדיל מדתות הדורשות התנתקות מהגשמי כדי להגיע לרוחניות. · הצמצום והחלל הפנוי: כל פרט בבריאה מוקף בחלל, ובו אור פנימי (ממלא) ואור מקיף (סובב); נמשל לפיזיקה — מבנה דומה במיקרו ובמקרו, חלל ריק שבתוכו חיות.
הדפדפן שלך אינו תומך בנגן השמע.
(2) Torah לג
13 בדצמבר 20221 שע׳ 3 דק׳
אמ;לקסיכום הפרק
בשיעור לומדים את דברי רבי נחמן על חנוכה כ"ימי הודאה" שהם בחינת שעשוע עולם הבא, ומדגישים שהם ימים רגילים לחלוטין שמקבלים מהות אחרת דרך פעולת ההודאה. מתבררת שרשרת של שלושה שלבים — להודות ולהלל מביא לידיעה והכרה, וההכרה מביאה לקרבת השם, וההוראה המעשית היא להתחיל בהודאה גם בלי להבין תחילה. מבחינים בין תודה (קורבן נקודתי) לבין ימי הודאה (אווירה מתמשכת שאדם חי בה), ומבהירים שעולם הבא אינו גן עדן אלא העולם הרוחני הנמשך בכל רגע לעולם הזה. ההודאה היא הכרה באמת שאין לאדם מציאות עצמית והכל התחדשות תמידית מהשם.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴
- חנוכה מלמד שימים רגילים לגמרי, ללא שינוי בהנהגות, יכולים לקבל מהות שונה לחלוטין דרך עבודת ההודאה ולהמשיך אור של עתיד לבוא להווה.
- סדר העבודה הפוך מהאינטואיציה: אי אפשר להגיע לידיעה והכרה לפני ההודאה — להודות לא צריך להבין, אבל כדי להבין צריך קודם להודות.
- יש הבדל בין תודה כפעולה נקודתית (קורבן תודה) לבין "ימי הודאה" שהם אווירה ומקיפים מתמשכים שאדם חי בתוכם ולא רק רגע חולף.
- עולם הבא אינו גן עדן אלא העולם הרוחני הנמשך לכאן בכל רגע — כמו מפל אור שמתחדש תמידית; מי שחי בהודאה חי את ההווה החי הזה.
- ההודאה דורשת אומץ כמו הודאה באשמה — להכיר שאין לאדם מציאות קיימת ועצמאית, וזה גם מפחיד וגם משחרר ונותן כוח.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק
▾על מה הפרק הזה?
בשיעור לומדים את דברי רבי נחמן על חנוכה כ"ימי הודאה" שהם בחינת שעשוע עולם הבא, ומדגישים שהם ימים רגילים לחלוטין שמקבלים מהות אחרת דרך פעולת ההודאה. מתבררת שרשרת של שלושה שלבים — להודות ולהלל מביא לידיעה והכרה, וההכרה מביאה לקרבת השם, וההוראה המעשית היא להתחיל בהודאה גם בלי להבין תחילה. מבחינים בין תודה (קורבן נקודתי) לבין ימי הודאה (אווירה מתמשכת שאדם חי בה), ומבהירים שעולם הבא אינו גן עדן אלא העולם הרוחני הנמשך בכל רגע לעולם הזה. ההודאה היא הכרה באמת שאין לאדם מציאות עצמית והכל התחדשות תמידית מהשם.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
חנוכה מלמד שימים רגילים לגמרי, ללא שינוי בהנהגות, יכולים לקבל מהות שונה לחלוטין דרך עבודת ההודאה ולהמשיך אור של עתיד לבוא להווה. · סדר העבודה הפוך מהאינטואיציה: אי אפשר להגיע לידיעה והכרה לפני ההודאה — להודות לא צריך להבין, אבל כדי להבין צריך קודם להודות. · יש הבדל בין תודה כפעולה נקודתית (קורבן תודה) לבין "ימי הודאה" שהם אווירה ומקיפים מתמשכים שאדם חי בתוכם ולא רק רגע חולף. · עולם הבא אינו גן עדן אלא העולם הרוחני הנמשך לכאן בכל רגע — כמו מפל אור שמתחדש תמידית; מי שחי בהודאה חי את ההווה החי הזה. · ההודאה דורשת אומץ כמו הודאה באשמה — להכיר שאין לאדם מציאות קיימת ועצמאית, וזה גם מפחיד וגם משחרר ונותן כוח.
הדפדפן שלך אינו תומך בנגן השמע.
(1) Torah לג
13 בדצמבר 20221 שע׳ 5 דק׳
אורחים:יעקב
אמ;לקסיכום הפרק
השיעור פותח תורה מליקוטי מוהר"ן שמלשון רבינו, ולכן מנוסחת בדיוק רב, ומיוסדת על הפסוק "מי האיש החפץ חיים... בקש שלום ורדפהו". הכלל הפותח הוא שצריך לבקש שלום — גם בין ישראל וגם שלום פנימי באדם במידותיו, שלא יהיה מחולק בין בטיבו (כשטוב לו) ובין בעקו (כשרע לו). עיקר השלום הוא שהאדם ימצא את השם יתברך תמיד, בכל מצב, על דרך "בה' אהלל דבר, באלוקים אהלל דבר". מי שיש לו חילוק בין טוב לרע אינו מוצא את השם יתברך בעצמותו אלא רק על תנאי, ואת ההשגה הזו זוכים על ידי התורה הנקראת שלום ועל ידי הצדיקים הנקראים ברית שלום.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴
- השלום שרבינו מדבר עליו אינו רק הימנעות ממריבה אלא בקשת השם יתברך בכל מצב — בקשה ולא רק עשייה, כי קשה למצוא את השם בכל מקום.
- שלום פנימי פירושו שלא להיות מחולק במידות בין 'טיבו' (כשטוב לאדם) ל'עקו' (כשרע לו), אלא למצוא את השם יתברך באופן קבוע שאינו תלוי באירועים.
- מי שמוצא את השם רק כשטוב לו — מצא אותו 'על תנאי', בטמפרטורה המתאימה, ולא את עצמותו; לכן הוא מאבד אותו כשהמצב משתנה.
- סדר ההכרה הוא מההוויה (שם העצם) אל האלוקים (שם הטבע והדין) — אי אפשר להתחיל מהדין, שכן בלי ידיעת ההוויה אין למה לייחס את שם אלוקים.
- המשפט הפותח של כל תורה אצל רבינו הוא כעין כתב חידה שמקפל בתוכו את כל ההשגה, ומתברר רק לאורך התורה.
- האדם אינו חושד בעצמו שאין בו שלום פנימי — הוא בטוח שהוא 'בשלום' ושרק האחרים מפריעים לו.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק
▾על מה הפרק הזה?
השיעור פותח תורה מליקוטי מוהר"ן שמלשון רבינו, ולכן מנוסחת בדיוק רב, ומיוסדת על הפסוק "מי האיש החפץ חיים... בקש שלום ורדפהו". הכלל הפותח הוא שצריך לבקש שלום — גם בין ישראל וגם שלום פנימי באדם במידותיו, שלא יהיה מחולק בין בטיבו (כשטוב לו) ובין בעקו (כשרע לו). עיקר השלום הוא שהאדם ימצא את השם יתברך תמיד, בכל מצב, על דרך "בה' אהלל דבר, באלוקים אהלל דבר". מי שיש לו חילוק בין טוב לרע אינו מוצא את השם יתברך בעצמותו אלא רק על תנאי, ואת ההשגה הזו זוכים על ידי התורה הנקראת שלום ועל ידי הצדיקים הנקראים ברית שלום.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
השלום שרבינו מדבר עליו אינו רק הימנעות ממריבה אלא בקשת השם יתברך בכל מצב — בקשה ולא רק עשייה, כי קשה למצוא את השם בכל מקום. · שלום פנימי פירושו שלא להיות מחולק במידות בין 'טיבו' (כשטוב לאדם) ל'עקו' (כשרע לו), אלא למצוא את השם יתברך באופן קבוע שאינו תלוי באירועים. · מי שמוצא את השם רק כשטוב לו — מצא אותו 'על תנאי', בטמפרטורה המתאימה, ולא את עצמותו; לכן הוא מאבד אותו כשהמצב משתנה. · סדר ההכרה הוא מההוויה (שם העצם) אל האלוקים (שם הטבע והדין) — אי אפשר להתחיל מהדין, שכן בלי ידיעת ההוויה אין למה לייחס את שם אלוקים. · המשפט הפותח של כל תורה אצל רבינו הוא כעין כתב חידה שמקפל בתוכו את כל ההשגה, ומתברר רק לאורך התורה. · האדם אינו חושד בעצמו שאין בו שלום פנימי — הוא בטוח שהוא 'בשלום' ושרק האחרים מפריעים לו.
הדפדפן שלך אינו תומך בנגן השמע.