פרק 42 - ציון מקנזי - עץ פרי הדעת של ציון מקנזי

האמן ציון מקנזי מספר איך אחרי שנים של 'ליקוט זהויות' מאחרים, מצא את עצמו דרך עבודה עם הידיים, אומנות ותרבות הטראנס.

פרק שיחה אישי עם האמן ציון מקנזי, שגדל בבת ים והגיע עד קוסטה ריקה, ופותח את עולמו מהילדות ועד היום. הוא מספר שעד גיל 41 לא הייתה לו זהות משלו אלא 'זיקית מעתיקה' שאימצה זהויות מאנשים אחרים, ועל הדרך שבה גיבש את הזהות האמיתית שלו. השיחה עוברת בין הקריירה שלו ככדורסלן מקצועי ושחקן הוקי קרח בבת ים, דרך עולם המסיבות והטראנס שהתחיל במועדון 'בעיה' בתל אביב בשנות התשעים, ועד עבודת היצירה שלו היום בגלריה — יציקות אפוקסי בהשראת מוזיקה. הפרק מתאים למי שמתעניין בריפוי דרך אומנות, בסצנת הטראנס הישראלית ובמסעות אישיים של גילוי עצמי.

תובנות מרכזיות

• עבודה עם הידיים מגעת ברצפטורים שמעלים דופמין וסרוטונין; ירידה במלאכות הידיים בדור הנוכחי נקשרת לעלייה בנטייה לדיכאון.
• מקנזי מתאר את עברו כ'זיקית מעתיקה' — אדם שאימץ זהויות של אחרים עד שלא ידע מי הוא, וגילוי הזהות האמיתית בא רק אחרי שהתחיל 'לקלף את קליפות הבצל'.
• אותו סקיל של חיקוי זהויות, שפעם פעל לרעתו והיה פגם, הפך אצלו לכלי חיובי כשהפנה אותו לצד הבונה.
• מקנזי פתח בגלריה שלו סדנת 'ארט-תרפי' המשווקת גם דרך עמותת 'סורדיה נובה', מתוך ניסיון אישי שבו האומנות עזרה לו בתחילת דרכו לפני כשבע שנים.
• סגנון מוזיקת הטראנס שמתנגן ברקע בזמן היצירה משפיע ישירות על בחירת צבע האפוקסי שהוא יוצק לשולחן, כך שהמוזיקה הופכת לחלק מהתוצר האמנותי.