פרשת שבוע | הרב שמואל רבינוביץ

מדוע אונאת דברים חמורה מאונאת ממון — ובדיוק שם נכנס הציווי "ויראת מאלוקיך".

שיעור פרשת שבוע על שתי הפרשיות הנקראות בשבת הקרובה, המתמקד בהבחנת חז"ל בין "לא תונו איש את אחיו" (אונאת ממון) לבין "לא תונו איש את עמיתו" (אונאת דברים). הרב מסביר שאת אונאת הממון קל לברר — בודקים מה נאמר ומה המחיר בשוק — בעוד שאת אונאת הדברים הפוגע יכול תמיד להצטדק עליה: "לא התכוונתי", "אמרתי בדיחה". דווקא משום כך מוסיפה התורה את הציווי "ויראת מאלוקיך", שכן רק הקדוש ברוך הוא יודע מה הייתה המחשבה והכוונה האמיתית. שיעור קצר וממוקד למי שמבקש זווית מוסרית-מעשית על הפרשה ועל זהירות בלשון ובבין אדם לחברו.

• חז"ל למדו ש"לא תונו איש את אחיו" מכוון לאונאת ממון, ואילו "לא תונו איש את עמיתו" מכוון לאונאת דברים — פגיעה במילים.
• אונאת ממון ניתנת לבירור אובייקטיבי: משווים את מה שנאמר אל מול מחיר השוק, ולכן קל לקבוע אם הייתה עוולה.
• אונאת דברים חמורה יותר כי הפוגע תמיד יכול להתחמק ולהצטדק — "לא התכוונתי", "זו הייתה בדיחה" — ואין דרך חיצונית להוכיח את כוונתו.
• לכן צירפה התורה לאיסור אונאת דברים את הביטוי "ויראת מאלוקיך": רק ה' יודע מה באמת חשבת והתכוונת, ומפניו אי אפשר להסתתר.