איך להיות שֶׁר בשמונה צעדים פשוטים (פרק בונוס)

אלעד ברנוי והד"ר יונתן סגיב צוללים אל "אופוריה" — למה היא אחת הסדרות החשובות של העשור, ואיך העונה השלישית מתרסקת.

אלעד ברנוי מארח את הסופר וחוקר הספרות ד"ר יונתן סגיב לשיחה מעמיקה על הסדרה האמריקאית "אופוריה" של סם לוינסון (HBO, 2019), המבוססת באופן רופף על הסדרה הישראלית. השניים מנתחים את הפתיח המכונן — לידתה של רו (זנדיה) במקביל לאסון התאומים — כהצהרה שהסדרה היא דיוקן של דור ה-Z שנולד אל עולם שבור, ומציעים לקרוא את ההתמכרות, האבל והאובדן שלה כתופעה אישית, פוליטית וחברתית בו-זמנית. הם עוסקים בחזון האסתטי פורץ הדרך, בעריכה הקליפית והאסוציאטיבית, ברו כמספרת כל-יודעת בסגנון רומן מהמאה ה-19, ובקריאה של הסדרה כמחזמר. הפרק כולל ספוילרים לעונות הראשונה והשנייה ואזהרת טריגר חריפה, ומיועד למי שאוהב ניתוח תרבות עומק.

תובנות מרכזיות

• הפתיח שמצמיד את לידת רו לאסון התאומים מציב את הטראומה הקולקטיבית של המערב כנקודת מוצא — ומזמין לקרוא את ההתמכרות שלה לא רק כמסע נפשי אינדיבידואלי אלא כתוצר חברתי-פוליטי של דור שנולד אל עולם שבור.
• כוחה של אופוריה הוא בכך שהיא בו-זמנית הסדרה הכי עכשווית — שמתרגמת את הפיד, הסושיאל מדיה והטכנולוגיה לפיצוץ חושי אל הפנים — ובו-בזמן מעניקה עומק נרטיבי דרך רו כמספרת כל-יודעת בנוסח רומן ויקטוריאני.
• ההודי הסגול שרו עוטה הוא בעצם בגד של אביה שנפטר: היא מתעטפת באובדן שלו, נוטלת את תרופותיו ומשככי הכאבים שלו, וכמעט הופכת להיות הוא — והצבע הסגול מקשר את האבל גם לדת, לכמורה ולשאלת הגאולה.
• אפשר לקרוא את אופוריה כמחזמר ממש: שירי הסיום ("A Song for You", "My Body Is a Cage", פסקול לברינת'), הליפסינק של רו באסיד הסמים שלה והמופע שלקסי מעלה בסוף העונה השנייה פועלים כאינטרלודים ומחזמר בתוך הסדרה.
• פיטוריה של הצלמת פטרה קולינס לפני העונה הראשונה (בטענה שהיא צעירה מדי) הם "אקדח שמופיע במערכה הראשונה" — דוגמה למתח שמאחורי הקלעים שיתפוצץ בעונה השלישית, יחד עם עזיבת לברינת', מעבר להאנס צימר וההאשמות נגד לוינסון.