ספיישל פול תומאס אנדרסון, וביקורת "קרב רודף קרב" - פול פריים #8

שני חובבי קולנוע יושבים לדרג את כל הפילמוגרפיה של פול תומאס אנדרסון, מהפחות־טוב להכי־טוב, על רקע סוכות, צום כיפור והדיון אם בכלל לכלול את 'One Battle After Another' החדש.

פרק שמתחיל בפטפוט אקטואלי על ספין־אוף של 'The Office' (Toledo Truth Teller עם דונל גליסון), על ניתוק מהטלפון בכיפור ועל הקוריוז המוזר ששון פן וליאו דיקפריו נכנסו כ'סקינים' למשחק פורטנייט כקידום ל'One Battle After Another'. הליבה היא תרגיל דירוג מלא של סרטי פול תומאס אנדרסון, כשהשניים מתלבטים אם להכניס לרשימה את הסרט החדש שיצא הרגע. הם פורסים מקומות בתחתית (Hard Eight, Magnolia, Punch-Drunk Love) ומגיעים למקום חמישי משותף — 'Licorice Pizza' — וממנו ל'Phantom Thread' במקום הרביעי. הפרק מתאים לחובבי קולנוע אמיתיים שאוהבים דיון מעמיק, סלחני ומלא חיבה ביוצר אחד, ולא מחפשים 'הייטרים'.

תובנות מרכזיות

• הספין־אוף החדש של 'The Office' מאת אותו יוצר גרג דניאלס מתאמץ לדעתם יתר על המידה לקשור את עצמו לסקרנטון; דונל גליסון הוא העורך החדש של עיתון בטולידו, לא 'מייקל סקוט' חדש, והכתיבה עדיין מצוינת ו'מנצנצת'.
• ניתוק מ'short form content' אינו דורש דווקא צום: אחד מהם 'צם מהטלפון' ליומיים כדי לא לתת לדופמין להשתלט עליו, גם בלי לוותר על אוכל.
• כניסת דמויותיו של פול תומאס אנדרסון (דיקפריו, שון פן) כ'סקינים' בפורטנייט נתפסת כקידום מוזר וחסר התאמה קהל — סרט שאינו 'מוצר' שדוחפים לקהל בני 13.
• 'Licorice Pizza' מדורג מקום חמישי כ'coming of age' אישי ולוס־אנג'לסי, שמרגיש אילתורי וילדותי בכוונה — כי אנדרסון נתן לשחקנים לא־מנוסים (קופר הופמן) להוביל ולהכתיב סצנות.
• 'Phantom Thread' מדורג רביעי כמאסטרפיס מרוסן ומוקפד שבו הדמות המוקפדת מכתיבה את הנרטיב — סרט על מאזן כוחות במערכת יחסים, על מהי 'מוזה', ועל הרגע שבו 'הקערה מתהפכת'.