בתחילת שנות ה-2000 התחילו קשישות בנות 70 ומעלה להירצח בבתיהן במקסיקו סיטי, בעוד המשטרה מכחישה את עצם קיומו של רוצח סדרתי.
מיה ושי פותחים בעדכון אישי על הלייבים המרגשים של הפודקאסט במרכז עינב בתל אביב (כולל פרקים נוספים ב-12 וב-14 בינואר), ועל ההופעה של קווין ספייסי שבה ביקר שי. הפרק עצמו עוסק ברוצחת סדרתית ממקסיקו: סדרת רציחות של נשים מבוגרות מעל גיל 70 שגרו לבד ליד פארקים ציבוריים, כולן רשומות לתוכנית סיוע עירונית לקשישים, שהוכו באכזריות ונחנקו למוות בבתיהן החל מ-1998. מיה מתארת כיצד עדי ראייה דיווחו על דמות אישה במדי אחות באזורי הרצח, כיצד הצהובונים כינו אותה 'רוצחת הסבתות הסקנות', וכיצד המשטרה הייתה בהכחשה מתמשכת עד שב-2003 הכריזה רשמית לראשונה בתולדות מקסיקו על מרדף אחר רוצח סדרתי. הפרק מתאים למאזיני פשעים אמיתיים שמתעניינים בפשעים בינלאומיים ובכשלי חקירה.
תובנות מרכזיות
- הקורבנות חלקו מכנה משותף ברור: כולן מעל גיל 70, גרו לבד, התגוררו ליד פארק או גינה ציבורית, וכולן היו רשומות לתוכנית הסיוע העירונית לקשישים של מקסיקו סיטי שכללה קצבה של 400 פסו, סלי מזון וביקור חודשי של עובדת סוציאלית או אחות.
- המשטרה הייתה בהכחשה מוחלטת במשך שנים, טענה שאין קשר בין המקרים ושמדובר בהמצאה של צהובונים שמנסים למכור עיתונים, עד שהלחץ הציבורי וערמת הגופות אילצו אותה ב-2003 להודות במציאות.
- 2003 סימן את הפעם הראשונה שמקסיקו התמודדה עם רוצח סדרתי באופן מוצהר; עד אז המשטרה הכירה רק בפשעי קרטלים אלימים שניתן להסביר במין, כסף, סמים או תשוקה, וזה לא מה שראתה כאן.
- המשטרה למדה את שיטות החקירה מסרטים אמריקאיים ובנתה פרופיל פסיכולוגי קלישאתי של גבר לבן מאורגן בן 30-40 עם ילדות קשה וטראומות לא מטופלות, למרות שכל עדי הראייה תיארו אישה ושום ראיה בזירה לא תמכה בפרופיל הזה.
- המשטרה התעקשה שמדובר בגבר משתי סיבות: המחקרים האמריקאיים קבעו שרוב הרוצחים הסדרתיים הם גברים, וזירות הרצח היו אלימות במידה שלדעתם אישה לא יכולה להפעיל; משם ההשערה שמדובר בגבר בפאה או במדי אחות.
התובע הראשי בישראל אמר במסיבת העיתונאים 'אני לא יודע איך זה קרה לנו, זה כמו בסרטים אמריקאים' — ציטוט שחושף עד כמה המשטרה למדה כיצד מתמודדים עם רוצח סדרתי בדיוק מאותם סרטים אמריקאיים.