[עושות הורות] תגידו, רגשות אשם, יש לכם?

על הפרק

ברור שכן, איך לא? כי ידוע שהורות מגיעה במארז חגיגי עם רגשות אשם, ואם לדבר פתוח, לא משנה כמה נשתדל ונעשה ובאמת נצא מגדרנו עבור הילדים והמשפחה שלנו, תמיד נמצא משהו להתייסר עליו. דוגמאות? בכיף! פרידות הבוקר הורגות אותנו, לפעמים הלב שלנו מכוסח כבר בלילה כשהם מחבקים ואומרים שלא רוצים ללכת לגן כי הם יתגעגעו אלינו, וזה נשמע בול כמו חרדת נטישה. השעות הארוכות שלנו בעבודה שבאות על חשבון זמן בית, הימים שאנחנו מעבירים בכסאח מתמשך ונכנסים מיוסרים למיטה, אח או אחות חדשה שגוזלים מהם את היחס ולמה אנחנו חייבים לשבור להם את הלב ולהגיד לא על כל דבר. סתם עצרנו. יש עוד. פרק מאוורר במיוחד על עצבים חשופים, שמשותפים