הצפרדע שקפצה עד הכוכבים

מתיאור הפרק

הַצְּפַרְדֵּעַ שֶׁקָּפְצָה עַד הַכּוֹכָבִים עַל שְׂפַת אֲגַם שָׁקֵט וּמָלֵא קֶסֶם חָיְתָה צְפַרְדֵּעַ יְרֻקָּה וּקְטַנָּה. הָיָה לָהּ חָבֵר טוֹב, הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב בָּעוֹלָם - פִּיל עָדִין וְטוֹב־לֵב. בְּכָל בֹּקֶר הָיוּ נִפְגָּשִׁים עַל שְׂפַת הַמַּיִם. הַפִּיל הָיָה מְנַפְנֵף בְּאָזְנָיו הַגְּדוֹלוֹת בְּנַחַת וּמְעוֹרֵר גַּלִּים רַכִּים עַל פְּנֵי הָאֲגַם. הַצְּפַרְדֵּעַ הָיְתָה גּוֹלֶשֶׁת עַל הַגַּלִּים, צוֹחֶקֶת וְשָׁרָה בְּשִׂמְחָה: ״קְוָוא, קְוָוא, רִיבִּיט־רִיב!״ וְהִנֵּה, בֹּקֶר אֶחָד, נָשְׂאוּ אוֹתָהּ הַגַּלִּים רָחוֹק יוֹתֵר מִכָּל פַּעַם. ״הַצִּילוּ!״ קָרְאָה הַצְּפַרְדֵּעַ. אַךְ מ