שעון המלכה - סיפורו של שוד השעונים הגדול בירושלים

על מה הפרק עם אברהם ברגה?

השעון היקר בעולם שברגה בנה למרי אנטואנט הגיע דרך תרומה של ורה סולמון למוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים, ובליל סערה ב-1983 נגנב בשוד הגדול בתולדות ישראל שאיש לא הצליח לפענח.

שעון המלכה, יצירת המופת שאברהם ברגה בנה למרי אנטואנט עם 823 חלקים מזהב, פלטינה וספיר, עבר במאה ה-19 עד לאספן היהודי דוד סולמון. בתו ורה, שהאמינה שאמנות האסלאם תגשר בין יהודים לערבים, תרמה את האוסף בתנאי שיוצג במוזיאון חדש שיוקדש כולו לאמנות האסלאם, וכך קם המוזיאון ברחוב הפלמ"ח ברחביה. השען הארמני אוהנס מרקיריין טיפל בשעונים ארבע שנים בידיים רועדות, עד שבליל שישי סוער ב-16 באפריל 1983 נגנבו השעון והאוסף כולו בשווי מאות מיליוני דולרים, בשוד הגדול בתולדות המדינה. החוקרים מיהרו לחשוד במרקיריין ואחר כך בעבריין נאמן דילר, אבל מרקיריין לא נגע בזה ודילר שהה באירופה, והתעלומה נותרה פתוחה כי מי שגנב שעונים כאלה לא יוכל למכור אותם בשוק החופשי.

/ תובנות מרכזיות

• התרומה של ורה סולמון נבעה מאמונה שאמנות האסלאם תייצר סובלנות ותגשר בין יהודים לערבים, ולכן התנתה שהאוסף יוצג רק במוזיאון שיוקדש כולו לאמנות האסלאם.
• מרקיריין היה האדם היחיד בישראל שידע לטפל בשעונים הנדירים, וכשטיפל בשעון המלכה ידיו רעדו, ובדיוק הבקיאות הזאת הפכה אותו לחשוד הראשון בשוד.
• לב התעלומה: מי שגנב את השעונים לא יכול היה למכור אותם בשוק החופשי, כי פרטי האוסף הגנוב הועברו מיד לכל בתי המכירות בעולם.
• שני החשודים המרכזיים לא התאימו: מרקיריין עבר פוליגרפים והכחיש, מנהל המוזיאון הצהיר שהוא בטוח שזה לא הוא, ואילו העבריין נאמן דילר שהה באירופה בזמן השוד.

ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות