A chat with Laurie Anderson (From the Cinemascope archive, 2016)

יאיר רוה משדר 'הופעה חיה אחד על אחד' עם המוזיקאית לורי אנדרסון על סרטה הראשון 'Heart of a Dog', סרט על פרידה, מוות וכוחו של סיפור.

פרק חגיגי מספר 90 של סינמסקופ ברדיו הקצה, שבו יאיר רוה מקדיש שעה כולה לשיחתו עם המוזיקאית והאמנית לורי אנדרסון, שנפגש איתה בפסטיבל הקולנוע בירושלים סביב סרטה 'Heart of a Dog'. רוה שוזר בין קטעי השיחה לבין קטעים מתוך הסרט עצמו, ומסביר שאצל אנדרסון המילים הן הכלי המוזיקלי המרכזי, ולכן השיחה כולה היא כמעט מופע. הוא מספר שהסרט עוסק בפרידה מאהובים שמתו, ביניהם כלבתה לולה בלה, אמה ובן זוגה לו ריד, אך מתברר שהפרויקט נולד כהזמנת עבודה מארטה. הפרק מביא במלואו את סצנת 'A Story About a Story' שבה אנדרסון מספרת על אשפוז ממושך בילדותה בגיל 12 לאחר שבר בגב. מתאים לחובבי קולנוע אמנותי, מעריצי לורי אנדרסון ומי שמתעניין ביחסים שבין זיכרון, סיפור ואמת.

תובנות מרכזיות

• אצל לורי אנדרסון המילים הן הכלי המוזיקלי העיקרי, יותר מהכינור או מהאפקטים הדיגיטליים, ולכן רוה מתאר את הריאיון כ'הופעה חיה אחד על אחד'.
• הסרט 'Heart of a Dog' לא נולד מתוך דחף אישי אלא מהזמנת עבודה, כפי שקורה הרבה בעולם האמנות, מה שמערער על ההנחה שאמן עושה אמנות מתוך צורך פנימי בלבד.
• סיפור הילדות על האשפוז הוא הגרעין שממנו צמח כל הסרט, עוד לפני נושאי המוות והפרידה, והוא עוסק בעצם השאלה איך מספרים סיפור.
• אנדרסון חושפת שבמשך שנים סיפרה רק את החלק על עצמה מסיפור האשפוז ושכחה את השאר, את קולות הילדים הגוססים בלילה, וזהו לדבריה הדבר המצמרר ביותר בסיפורים: בכל פעם שמספרים אותם, שוכחים אותם.
• רוה מתקן את עצמו ומציין שאנדרסון תיקנה אותו על שנת מותה של הכלבה, 2011 ולא 2013, דוגמה לאופן שבו הזיכרון מעוות עובדות אפילו בעת ספירת הסיפור.