פנייה לטראמפ כדי להכריע את בג"צ: ההימור המסוכן של משה כהן-אליה

האם נכון לפנות לטראמפ כדי שיטיל סנקציות על מערכת המשפט הישראלית — או שזו טעות אסטרטגית שתעמיק את הבעיה?

הפרק מנתח לעומק את הדיבייט שהתקיים אצל תמיר דורטל בין פרופסור משה כהן אליה למשה פייגלין סביב יוזמתו של כהן אליה לפנות לנשיא טראמפ כדי שיטיל סנקציות על בכירי מערכת המשפט — היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה ונשיא בית המשפט העליון יצחק עמית — במאבק בדיפ סטייט. המנחה מציג בהגינות את טיעונו המרכזי של כהן אליה: ישראל הפכה ל'יוריסטוקרטיה' שבה מיעוט משפטני השתלט על מוקדי הכוח, ומכיוון שלעם ולנבחריו אין עוד מנוף לחץ, הפנייה לטראמפ אינה פוגעת בריבונות אלא דווקא עשויה להשיב אותה. אך הוא חולק על כך מכמה כיוונים: שהבעיה המשפטנית אינה האיום הקיומי הגדול ביותר (איראן ועזה מסוכנים יותר), שהפנייה תחזק את תלות ישראל בטראמפ בענייני גבולות וביטחון, ושהיא תספק לשמאל ולבג"ץ תירוץ נוסף לתפוס את המחנה הלאומי כלא-אחראי. הפרק מיועד למתעניינים בשיח הפוליטי-משפטי הימני בישראל ובשאלות ריבונות, ציונות וזהות לאומית.

תובנות מרכזיות

• טיעון הליבה של כהן אליה: מאחר שישראל כבר איבדה את ריבונותה לטובת 'שלטון המשפטנים', הפנייה לטראמפ אינה פגיעה בריבונות — אין מה להפסיד — ודווקא עשויה להשיב את הריבונות לעם.
• המנחה טוען שהדיפ סטייט אינו האיום הקיומי הגדול ביותר: המערכה באיראן והסכנה בעזה מסוכנות יותר מבג"ץ, ומי שמפחיד אותו באמת בהקשרים אלה הוא דווקא טראמפ עצמו — אותו טראמפ שאליו מבקשים לפנות.
• פנייה לטראמפ עלולה להעמיק את תפיסתו שאסור לסמוך על הישראלים שאינם מסתדרים מבפנים, וכך לתת לו לגיטימציה להכריע גם בענייני גבולות, חמאס בעזה והמשטר באיראן.
• מה שמניע את אליטות השמאל ובג"ץ אינו כסף או אינטרסים צרים אלא חרדה קיומית: הם רואים עצמם כשומרי האתוס הציוני-החילוני-הנאור שהקימו ב-48, ולכן הם פועלים מודעות נגד רצון העם — לא מתוך טעות בהבנת הדמוקרטיה.
• הפנייה לדוד מעבר לים תחזק את תחושת ה'עליונות' של השמאל כלפי הימין, ותציג את המחנה הלאומי כלא-בוגר ולא-אחראי — ובכך תעמיק את המאבק במקום לפתור את בעיית העומק שבין האליטה הישנה לרוב העם.