
ערכה של המלאכה (ב) | "נבנים עם מסכת אבות" - הרב דורון כץ | ישיבת א"ש קודש
שיעור חי שמהפך את שלושת השבועות מאבל על העבר לכמיהה אל חיים מתוקנים כאן ועכשיו, ומלמד שצדיק אינו מאה אחוז אלא מי שיודע לקום.
שיעור פתוח (כנראה מתוך לימוד מסכת אבות) שבו המגיד מסביר שהבכי על החורבן ושבירת הלוחות אינו געגוע היסטורי למקדש שחרב לפני אלפיים שנה, אלא כאב על כך שבלי בית המקדש קשה לנו היום להיות אנשים טובים ולחיות חיים מתוקנים. הוא ממשיל את שבירת הלוחות הראשונים לשבירת מערכת יחסים של אהבה עם 'ריבונו של עולם', ומסביר שהקורבנות והתפילה הם כלים להוצאת הרצון הטוב הפנימי אל הפועל. בחלקו השני עובר השיעור ל'מלאכה' דרך טקסט מתוך 'אורות' של הרב קוק, ומבחין בין מלאכה שלילית שמולידה קנאה ותחרות לבין מלאכה חיובית של שכלול ותיקון העולם. נקודת המפתח: הצדיק אינו מי שהוא מושלם במאה אחוז, אלא מי שנופל ויודע לקום, ובעל התשובה המטפס לאט הוא הגדול מכולם. מתאים למי שמחפש לימוד יהודי-מחשבתי חי, אישי ונגיש, שמתרגם רעיונות עתיקים לעבודה פנימית של היום.
תובנות מרכזיות
- אנחנו לא בוכים על מקדש שחרב לפני אלפיים שנה אלא על כך שהיום, בלי הכלי הזה, איננו מצליחים להיות אנשים טובים וחיינו אינם מתוקנים.
- לימוד התורה אינו היסטוריה: כשלומדים על אברהם אבינו מחפשים את 'אברהם' שבתוכך, את כוח החסד שעדיין לא בא לידי ביטוי.
- שבירת הלוחות הראשונים נמשלת לשבירת לב באהבה שנגמרה, ביטוי לירידת הקשר עם הקדוש ברוך הוא, ולכן הלוחות השניים הם 'סולם' לחזור אל אותה אהבה.
- יש מלאכה שלילית שמולידה קנאה, תחרות לא בריאה ורמיסה, ומלאכה חיובית של בניין ושכלול העולם, כפי שהאדם ממשיך במוצאי שבת לסדר את העולם מן התוהו.
- הצדיק אינו מאה אחוז אלא 'חמישים ואחד אחוז' שמעשיו הטובים מרובים, וגדולתו היא ביכולת לקום אחרי נפילה; הצדיק הגדול ביותר הוא בעל התשובה המטפס בקצב שלו.
על מה אנחנו בוכים בשלושת השבועות, על מקדש שחרב לפני אלפיים שנה?