ראיון עם סבתא שלי על ירושלים במלחמה

על מה הפרק עם סבתא שלום?

רותם מראיין את סבתו על ילדותה בירושלים ועל זיכרונות המצור והקיצוב במלחמת העצמאות.

הסבתא מספרת שהוריה הגיעו מדנציג ב-1934 והיא גדלה ברחוב עזה בירושלים עד גיל שש, דיברה עברית ולאחר מכן גרמנית. היא אינה זוכרת את קום המדינה, אך זוכרת היטב את המלחמה - הפצצות, התורים למים והפחד מחוסר אוכל. הקיצוב במצור השאיר בה חותם של אגירה ודאגה שתמיד יהיה יותר מהדרוש. בילדותה היה לה מורה קשה בכיתה ז', ובבגרותה בחרה ללמוד פיזיותרפיה במקום רפואה.

/ תובנות מרכזיות

• ההורים הגיעו מדנציג ב-1934 בלי משפחה, והסבתא מצד האב הגיעה ב-1939 ונשלחה למחנה במאוריציוס על ידי הבריטים.
• המצור הותיר השפעה נפשית מתמשכת: 'אפשר להוציא את אמא מהמצור אבל אי אפשר להוציא את המצור מאמא' - נטייה לאגור ולדאוג שיהיה תמיד יותר מהנדרש.
• למרות הקיצוב והפחד מחוסר אוכל, המשפחה מעולם לא רעבה ממש, וחתיכת גבינה צהובה או מעט בשר נחשבו לחגיגה.
• הסבתא הרגישה בטוחה בבית במהלך המלחמה ולא זכרה פחד אישי מפגיעה, אף שידעה שמסוכן לצאת החוצה.
• בתחילה תכננה ללמוד רפואה, אך לאחר מחשבה בחרה ללמוד פיזיותרפיה והייתה מרוצה מהבחירה.

ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות