אולימפיאקוס האלופה הראויה

על מה הפרק?

אולימפיאקוס שברה סוף סוף את קללת הפיינל פור וזכתה ביורוליג בזכות עומק סגל חסר תחליף, גם כשהכוכבים הגדולים שלה דעכו בערב הגדול.

מה שמפתיע זה שאולימפיאקוס הרימה את הגביע דווקא בערב שבו סשה וזנקוב, הכוכב הכי גדול שלה, היה רחוק מהיכולת שלו - וזה ערער את ההנחה שצריך שהכוכבים יבעירו כדי לנצח. המנחים טוענים שהעומק, לא הכישרון שבטופ, הוא מה שהכריע, ומשאירים פתוחה את השאלה אם ערימת עוד שמות גדולים בקיץ באמת תעזור או תתפוצץ כמו שקרה לפנתנאייקוס העונה. המתח האמיתי צף בטייק הפרובוקטיבי שטרי לילס היה השחקן הטוב ביותר על הפרקט - ובכל זאת הפסיד.

/ תובנות מרכזיות

• אולימפיאקוס זכתה למרות שכוכביה הגדולים דעכו בפיינל פור - המחליפים פורנייה ופיטרס סחבו אותה על הגב.
• 12 שחקנים קיבלו דקות אמת בשני המשחקים, דבר שכמעט לא ראינו קודם בפיינל פור.
• ברצוקס יצא מהקיבעון שאפיין אותו שנים: שלוש החלטות נועזות ברבע האחרון - קורי ג'וזף בהגנה, העלאת פיטרס לצד וזנקוב, וזריקת טייריק ג'ונס למים אחרי שלושה רבעים על הספסל - הכריעו את הגמר.
• הזכייה בעולם הביתי של פנתנאייקוס נשאה משקל רגשי של הקלה ושבירת קוף מהגב, יותר מאופוריה.
• טענה פרובוקטיבית: טרי לילס היה השחקן הטוב ביותר על הפרקט, טוב יותר מווזנקוב, ומקומו כבר לא ביורוליג.

ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות