פרצופה של המדינה

דרך שלושה סרטי מופת ומשפחת פונדה, הפרק עוקב אחרי איך החברה האמריקאית והקולנוע שלה השתנו לחלוטין בין שנות ה-50 לשנות ה-60.

בפורמט שהוא מכנה 'הטוב, הרע והמכוער', איתן גפני בוחן את ההיסטוריה החברתית של אמריקה דרך משפחת פונדה - הנרי פונדה ובנו פיטר פונדה - ושלושה סרטים שהם שיחקו בהם. הוא מתחיל ב'12 המושבעים' של סידני לומט (1957), שבו הנרי פונדה מגלם את הפנטזיה הליברלית הלבנה האידיאלית של שנות ה-50, וממשיך ל'היו זמנים במערב' של סרג'ו ליונה (1968), שבו אותו פונדה הופך לרשע ולמלאך מוות - אמירה על מה שקרה לאמריקה אחרי וייטנאם, מאבקי הגזע ועליית האלימות בשנות ה-60. הפרק מנתח לעומק את ההקשר ההיסטורי של שנות ה-50 השמרניות-פוריטניות מול הזעזועים החברתיים של שנות ה-60, ואיך אלה חלחלו לקולנוע. מתאים לחובבי קולנוע קלאסי ולמי שמעוניין בקריאה אנתרופולוגית-חברתית של ההיסטוריה האמריקאית דרך המסך.

תובנות מרכזיות

• אותו שחקן, הנרי פונדה, מגלם תוך עשור גם את התגלמות החלום הליברלי-לבן ב'12 המושבעים' וגם את השטן/מלאך המוות ב'היו זמנים במערב' - ובכך מסמן את השינוי שעברה אמריקה.
• ליהוק של הנרי פונדה כנבל אצל סרג'ו ליונה היה אמירה רדיקלית: לקיחת האייקון האידיאליסטי-אמריקאי של שנות ה-50 והפיכתו לדמות המלוכלכת ביותר בקריירה של ליונה.
• גפני טוען שזו עוול שסידני לומט אינו נחשב מהבמאים החשובים של הקולנוע האמריקאי, וייתכן שזה בגלל שלא היה לו סטייל ויזואלי ייחודי משלו אלא היה 'ג'רני-מן' שמחליף ז'אנרים בהצלחה.
• התהליכים החברתיים של שנות ה-60 - דור הפרחים, וייטנאם, שחרור האישה, זכויות לשחורים - חלחלו לקולנוע בעיקר בשנות ה-70, דרך במאים 'אולד-סקול' כמו לומט וארתור פן ('בוני וקלייד').
• גפני מצביע שמתחת לאידיאל הליברלי-הלבן של פונדה ב'12 המושבעים' הסתתרה לעיתים שנאת זרים - תופעה שסרטים מאוחרים כמו 'גט אאוט' חשפו.

ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות

שאלות נפוצות על הפרק

על מה הפרק הזה?

בפורמט שהוא מכנה 'הטוב, הרע והמכוער', איתן גפני בוחן את ההיסטוריה החברתית של אמריקה דרך משפחת פונדה - הנרי פונדה ובנו פיטר פונדה - ושלושה סרטים שהם שיחקו בהם. הוא מתחיל ב'12 המושבעים' של סידני לומט (1957), שבו הנרי פונדה מגלם את הפנטזיה הליברלית הלבנה האידיאלית של שנות ה-50, וממשיך ל'היו זמנים במערב' של סרג'ו ליונה (1968), שבו אותו פונדה הופך לרשע ולמלאך מוות - אמירה על מה שקרה לאמריקה אחרי וייטנאם, מאבקי הגזע ועליית האלימות בשנות ה-60. הפרק מנתח לעומק את ההקשר ההיסטורי של שנות ה-50 השמרניות-פוריטניות מול הזעזועים החברתיים של שנות ה-60, ואיך אלה חלחלו לקולנוע. מתאים לחובבי קולנוע קלאסי ולמי שמעוניין בקריאה אנתרופולוגית-חברתית של ההיסטוריה האמריקאית דרך המסך.

מהן התובנות המרכזיות מהפרק?

אותו שחקן, הנרי פונדה, מגלם תוך עשור גם את התגלמות החלום הליברלי-לבן ב'12 המושבעים' וגם את השטן/מלאך המוות ב'היו זמנים במערב' - ובכך מסמן את השינוי שעברה אמריקה. · ליהוק של הנרי פונדה כנבל אצל סרג'ו ליונה היה אמירה רדיקלית: לקיחת האייקון האידיאליסטי-אמריקאי של שנות ה-50 והפיכתו לדמות המלוכלכת ביותר בקריירה של ליונה. · גפני טוען שזו עוול שסידני לומט אינו נחשב מהבמאים החשובים של הקולנוע האמריקאי, וייתכן שזה בגלל שלא היה לו סטייל ויזואלי ייחודי משלו אלא היה 'ג'רני-מן' שמחליף ז'אנרים בהצלחה. · התהליכים החברתיים של שנות ה-60 - דור הפרחים, וייטנאם, שחרור האישה, זכויות לשחורים - חלחלו לקולנוע בעיקר בשנות ה-70, דרך במאים 'אולד-סקול' כמו לומט וארתור פן ('בוני וקלייד'). · גפני מצביע שמתחת לאידיאל הליברלי-הלבן של פונדה ב'12 המושבעים' הסתתרה לעיתים שנאת זרים - תופעה שסרטים מאוחרים כמו 'גט אאוט' חשפו.