נפש בריאה בגוף בריא | מאור עיניים לפרשת בהעלותך

על מה הפרק?

למה המצווה עצמה היא השכר, ואיך דווקא התחושה שלמצווה יש ערך עצמאי היא הקליפה הכי דקה שלה.

השיעור לוקח את המימרה הפשוטה לכאורה ששכר מצווה היא המצווה, והופך אותה למשהו חד: לפני מתן תורה המצוות היו רק ריח, לא הדבר עצמו, כי בין אדם אינסופי לאדם פשוט יש פער שאי אפשר לגשר עליו מלמטה. הטענה המפתיעה היא שהמצווה היא בעצם סתם, שרירותית לחלוטין, וכל ערכה נולד רק מזה שהקדוש ברוך הוא בחר לרצות אותה, וזה מה שיוצר את הקשר. המתח האמיתי הוא איך לקיים מצווה בפועל ובכל זאת להרגיש שהמכניקה שלה בטלה לגמרי, כמו אותיות שנמסות לתוך הנוכחות שמדברת בהן. נשארת פתוחה השאלה אם אנחנו מקיימים מצוות בזכות האבות או רק בזכות מתן תורה, עם הפלפול על ברית מילה כמקרה הגבול.

/ תובנות מרכזיות

• לפני מתן תורה המצוות היו ריח בלבד ולא הדבר עצמו, ומתן תורה חידש שהמצווה נעשתה ממש - הפער האינסופי נסדק כי השם פנה אלינו ראשון
• מצווה מלשון צוותא וחיבור: הציווי האלוקי הוא שיוצר את הקשר, ובלי שהאב פונה אל הילד הגעגוע נשאר חד-צדדי ולא נתפס
• אטבש על המילה מצווה חושף את חצי השם הנסתר - הפנימיות והנוכחות חבויות בתוך הנגלה של המעשה, וצריך לגלות אותן
• ההבדל בין נגלה לחסידות הוא ההבדל בין התנהלות לאינטימיות: בנגלה השם נכנס לעולם שלנו, בחסידות הוא מזמין אותנו פנימה לעולם שלו

ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות