החוויה הפסיכדלית לסוגיה, אורח: ד"ר איתמר כהן

על מה הפרק עם נועה סורק?

ד"ר איתמר כהן בוחן, דרך וויליאם ג'יימס, אם הכוח המרפא של חוויה פסיכדלית הוא בחוויה עצמה או במנגנונים במוח, ומספר על מפגש עם 'ישויות' באיוואסקה.

ג'רמי פותח בספר שלדבריו שינה את חייו, 'החוויה הדתית לסוגיה' של וויליאם ג'יימס, ובהבחנה בין דת כמוסד לבין דתיות כחוויה פנימית. איתמר כהן, שחוקר את פסילוסיבין ב-UCL ובאמזונס, שואל את השאלה הפתוחה של המחקר הפסיכדלי: האם החוויה עצמה, על התפרקות האגו ותחושת המשמעות, היא שמרפאת, או שהמנגנונים הנוירופיזיולוגיים במוח הם שעושים את העבודה. הוא מקשר בין חוויות סף מוות לחוויות תחת די-אמטי, ומספר על התנסות באיוואסקה שבה פגש 'ישויות'. לדבריו, בתוך החוויה הן מנכיחות את עצמן כאמיתיות, גם אם השאלה אם הן חיצוניות נשארת פתוחה.

/ תובנות מרכזיות

• ההבחנה בין דת לדתיות מאפשרת לחוות חוויה דתית גם בחוף הים, בלי קשר לאמונה או למוסד.
• השאלה הפתוחה של המחקר: האם החוויה הפסיכדלית עצמה מרפאת, או שהמנגנונים הנוירופיזיולוגיים במוח הם המקור לרווחה הנפשית.
• אצל חולים סופניים עם חרדת מוות, עצם הטלת הספק בתפיסה המטריאליסטית של החיים החזיקה כוח מרפא וכוח של תקווה.
• כהן מפריד בין מטה-פלסטיסיות של הפסיכדלים, שפותחת חלון למידה תלוי-גירוי, לבין ההיפר-פלסטיסיות הלא מובחנת של קוקאין.

ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות