בכורות דף י - דף יומי קצר וברור - אתר סיני אורי בריליאנט

על מה הפרק?

רבה מחדש שגם רבי שמעון, שמתיר פטר חמור בהנאה בחייו, מודה שאחרי עריפה החמור נאסר בהנאה, והגמרא בוחנת את המקורות לכך ודוחה אותם בזה אחר זה.

אתמול נלמדה המחלוקת האם בפטר חמור יש איסור הנאה לפני פדיון: רבי יהודה אוסר ורבי שמעון מתיר. היום רבה מחדש שאם הבעלים ערף את החמור במקום לפדותו בשה, גם רבי שמעון מודה שהנבלה אסורה בהנאה, והמקור הוא גזירה שווה מעגלה ערופה. ראיה נוספת מברייתא על טומאת אוכלין, שבה רבי שמעון אומר שאיסורי הנאה כמו ערלה, כלאי הכרם ופטר חמור אינם מקבלים טומאה, נדחית בטענה שפטר חמור לא מקבל טומאה פשוט כי בשר חמור מאוס ולא חשבו לאכלו. בהמשך הגמרא דנה בשחיטה להתלמד כתחליף למחשבה, במחלוקת נימוס ורבי אלעזר על עורב, ובראיות של רב נחמן שנדחות, ומביאה גרסה הקושרת את הדין למשנה בקידושין על המקדש אישה בפטר חמור.

/ תובנות מרכזיות

• לפי רבי שמעון אוכל חייב להיות ראוי גם הלכתית, ולכן איסורי הנאה אינם מקבלים טומאה, ואילו לרבנן מספיק שהוא ראוי פיזית.
  שמור תובנה
• בשר וחלב אינם אסורים בהנאה אלא רק באכילה, ולכן רבי שמעון מודה שהם מקבלים טומאה, ובנוסף הייתה להם שעת הכושר לפני הבישול.
  שמור תובנה
• נבלה של בהמה טמאה כמו חמור אינה מקבלת טומאת אוכלין בלי מחשבה, ואילו לגמל, שפן וחזיר שיש להם סימן טהרה אחד לא צריך מחשבה.
  שמור תובנה
• נבלת עורב אינה אב הטומאה, ולכן בניגוד לנבלת בהמה היא זקוקה גם להכשר במשקה כדי לקבל טומאת אוכלין, ודם השחיטה מכשיר אותה ממילא.
  שמור תובנה
• הברייתא שונה את מחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון פעמיים כדי להשמיע שנחלקו גם בהנאה מגוף החמור וגם בהנאה מדמיו, ושניהם לפני עריפה.
  שמור תובנה

ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות