מסכת חולין דף קי''ב

על מה הפרק?

הפרק דן במחלוקת בין רבי שמעון לחכמים בנוגע לדין 'אותו ואת בנו' בקודשים ובחולין, ובפרט בהגדרת 'שחיטה שאינה ראויה'.

הגמרא דנה במקרים שונים של 'אותו ואת בנו' במשנה, כמו שחיטת קודשים בחוץ או חולין בפנים, ובוחנת האם הם תואמים לשיטת רבי שמעון. לפי רבי שמעון, שחיטה שאינה ראויה אינה נחשבת לשחיטה לעניין 'אותו ואת בנו', והדבר כולל גם שחיטת קודשים שאינה מתירה את הבשר לאכילה מיידית. הגמרא מעלה את השאלה מדוע המשנה אינה מחייבת על 'לאו דמחוסר זמן' בנוסף ל'אותו ואת בנו', ומציעה תירוצים כמו 'לאו הניתק לעשה' או אי-ציון כל הלאווים. רבה ורבי יוחנן חולקים האם יש דין 'אותו ואת בנו' בעולה, כאשר רבה סובר שאין כי אין בה היתר אכילה, ורבי יוחנן סובר שיש בגלל 'אכילת מזבח'.

/ תובנות מרכזיות

• לפי רבי שמעון, 'שחיטה שאינה ראויה' אינה מחייבת בדין 'אותו ואת בנו', והוא פוטר במקרים של טרפה, עבודה זרה, פרה אדומה, שור הנסקל ועגלה ערופה.
• הגמרא דנה בכך שהמשנה אינה כרבי שמעון במקרים של קודשים בחוץ וחולין בפנים, ומחדשת שגם שחיטת קודשים נחשבת ל'שחיטה שאינה ראויה' לפי רבי שמעון.
• הסיבה לאי-חיוב מלקות על 'לאו דמחוסר זמן' בשחיטת 'אותו ואת בנו' בקודשים היא 'לאו הניתק לעשה', הנלמד מהפסוק 'מיום השמיני והלאה ירצה'.
• רבה טוען שיש דין 'אותו ואת בנו' בקודשים, אך אין מלקות בגלל 'התרעת ספק', מכיוון שלא ידוע אם יזרקו את הדם.
• רבי יוחנן חולק על רבה וסובר שאף בעולה יש דין 'אותו ואת בנו', כי 'אכילת מזבח שמה אכילה'.

ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות