במעגל סגור - פרק 2 | דארק ווב של אגדות | עם: תומר כרמלי
עודכן: מאת צוות פודקאסט·ישראל
/ הפרק במספרים
| פורסם | 10 בינואר 2025 |
|---|---|
| אורך | 56 דק׳ (ארוך ב-17% מהממוצע בתוכנית) |
| קטגוריה | פשעים אמיתיים |
על מה הפרק?
תומר קרמלי, יוצר אימה בן 24, מסביר למה דווקא בישראל של פיגועים ומלחמה קהל שלם מכור לקריפי פסטות ולפשע אמיתי.
תומר קרמלי, בן 24 מנתניה, בנה פודקאסט אימה, עמוד טיקטוק עם מעל 100 אלף עוקבים והיום לומד קולנוע בקמרה אובסקורה. הוא מספר שכ-70 אחוז מהסיפורים שלו מתורגמים וכ-30 אחוז מקוריים, ושהוא מכוון לאימה פסיכולוגית שמפחידה בלי לשפוך דם. השיחה נכנסת לשאלה למה בני אדם, ובעיקר בני נוער, נמשכים לסיפורים מפחידים, ומעלה ויכוח על ההקשר הישראלי: האם החשיפה לטרור ולמלחמה מייצרת נורמליזציה של הז'אנר או דווקא הימנעות. קרמלי טוען שמה שבאמת מחבר אותנו לרצח הוא לא הדם אלא הסיפור והרגש שמאחוריו, ומביא כדוגמה את יום שישי ה-13, שבו הרוצחת היא אם שכולה.
/ תובנות מרכזיות
- קרמלי מעריך שכ-70 אחוז מהקריפי פסטות שלו מתורגמות מחו"ל וכ-30 אחוז מקוריות, כי לכתוב סיפור מפחיד מקורי הוא החלק הקשה באמת.
- לטענתו הכוח של אימה טובה הוא לא באפקטים ובדם אלא בקריאייטיב ובשילוב בין דמיון למציאות, ולכן הוא נמשך למותחן הפסיכולוגי.
- בהקשר הישראלי הוא מציג ויכוח פתוח: יש שטוענים שהחשיפה לפיגועים ולמלחמה מנרמלת צריכת אימה, ויש שטוענים שהיא דווקא מרחיקה כי יש מספיק דם ברחוב.
- התובנה שלו על פשע אמיתי היא שהצופים לא מחפשים רק רצח מזוויע אלא סיפור ורגש, בדיוק כמו ביום שישי ה-13, שבו מתגלה שהרוצחת היא אם ששכלה את בנה.
למה בעצם אנחנו נמשכים לכל הסיפורים המזוויעים האלה, אגב, גם האמיתיים, וגם הלא אמיתיים, גם הקריפ פאסטות, וגם הסיפורים של הפשעים אמיתיים.
ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות
/ שאלות נפוצות על הפרק
- על מה הפרק הזה?
- תומר קרמלי, בן 24 מנתניה, בנה פודקאסט אימה, עמוד טיקטוק עם מעל 100 אלף עוקבים והיום לומד קולנוע בקמרה אובסקורה. הוא מספר שכ-70 אחוז מהסיפורים שלו מתורגמים וכ-30 אחוז מקוריים, ושהוא מכוון לאימה פסיכולוגית שמפחידה בלי לשפוך דם. השיחה נכנסת לשאלה למה בני אדם, ובעיקר בני נוער, נמשכים לסיפורים מפחידים, ומעלה ויכוח על ההקשר הישראלי: האם החשיפה לטרור ולמלחמה מייצרת נורמליזציה של הז'אנר או דווקא הימנעות. קרמלי טוען שמה שבאמת מחבר אותנו לרצח הוא לא הדם אלא הסיפור והרגש שמאחוריו, ומביא כדוגמה את יום שישי ה-13, שבו הרוצחת היא אם שכולה.
- מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
- קרמלי מעריך שכ-70 אחוז מהקריפי פסטות שלו מתורגמות מחו"ל וכ-30 אחוז מקוריות, כי לכתוב סיפור מפחיד מקורי הוא החלק הקשה באמת. · לטענתו הכוח של אימה טובה הוא לא באפקטים ובדם אלא בקריאייטיב ובשילוב בין דמיון למציאות, ולכן הוא נמשך למותחן הפסיכולוגי. · בהקשר הישראלי הוא מציג ויכוח פתוח: יש שטוענים שהחשיפה לפיגועים ולמלחמה מנרמלת צריכת אימה, ויש שטוענים שהיא דווקא מרחיקה כי יש מספיק דם ברחוב. · התובנה שלו על פשע אמיתי היא שהצופים לא מחפשים רק רצח מזוויע אלא סיפור ורגש, בדיוק כמו ביום שישי ה-13, שבו מתגלה שהרוצחת היא אם ששכלה את בנה.
מתיאור הפרק
פרק 2 אחרי לא מעט זמן, והפעם על סרטי אימה, קריפיפסטות וזוועות אחרות. ואורח מיוחד במיוחד בשם תומר כרמלי, עם המון וניסיון ובעיקר אהבה לאימה (הז׳אנר כן? ;) ) הפרק עלה אחרי זמן רב בעקבות שירות מילואים ארוך בעזה במסגרת חרבות ברזל.