פרק 26: כי אי אפשר בלי קצת דמעות. פרק שכולו העצמה ושיעור בקבלת החלטות. אורחת: ניצן שלזינגר

ניצן מספרת על אובדן אביה שנרצח בשבעה באוקטובר במסיבת נובה בעודו מטפל בפצועים, ועל הבחירה שלה להמשיך לשמוח ולהינשא בתוך שנת האבל.

בפרק מארחת התוכנית את ניצן, שאביה היה פרמדיק ואיש רפואה ונרצח בשבעה באוקטובר במסיבת נובה בעודו מציל חיים. חודש לאחר מכן הציע לה בן זוגה יובל נישואין בפריז, והם בחרו לארגן חתונה תוך חודשיים בתוך שנת האבל, מתוך הבנה שהמשפחה והשמחה חשובות. ניצן מתארת תהליך הדרגתי שבו למדה שהיא מסוגלת להחזיק גם אבל וגם שמחה במקביל, כולל רגע מכונן שבו ראתה סרטון של אביה מתפקד ומציל חיים במסיבה. היא מדברת גם על רגשות אשמה שמלווים אותה, ועל הפודקאסט וההרצאות שהיא מתחילה כעת.

תובנות מרכזיות

• אפשר להחזיק אבל ושמחה במקביל — להיות עצובה ולהתקשות לקום בבוקר, ובאותו זמן להגשים חלומות ולתכנן חתונה.
• החיסרון של אדם אהוב יכול לגרום לנוכחות שלו להיות מורגשת אף יותר; בחתונה המוקדמת אביה היה נוכח דווקא בהיעדרו.
• הבחירה לארגן חתונה מהר נבעה מהרצון לתת למשפחה ולאם סיבה לשמוח ולהתעסק במשהו שאינו האבל.
• רגשות אשמה מלווים את ההתרגשות והשמחה — הרגע שבו חשבה 'איזה מגניב' באולפן עורר בה אשמה כבדה על שהיא נהנית.
• ראיית האב מתפקד ומציל חיים ברגעי הכאוס הפכה למקור שמחה ונחמה ולא רק לכאב.