Episode 299: הצלחה ברוחניות

חטא המרגלים לא היה ריגול גרידא אלא פגם באמונה: בחירה בהנהגת הטבע במקום בהשגחת השם, ופגיעה במהותה של ארץ ישראל שכולה למעלה מן הטבע.

השיעור, על פי ליקוטי הלכות וליקוטי מוהר"ן (תורה ז') של רבי נחמן מברסלב ותלמידו רבי נתן, מבאר את חטא המרגלים בפרשת שלח לאור פירוש רש"י והמדרש: השם לא ציווה לשלוח מרגלים, אלא נתן רשות בעקבות בקשת ישראל, ובכך פתח פתח לטעות. הרב מסביר שיש שתי הנהגות בעולם, הנהגת ההשגחה שבה אין משמעות לחוזק ולריבוי, והנהגת הטבע שבה האדם טועה שהכל תלוי בכוח ובהשתדלות. ארץ ישראל היא הארץ היחידה שמתנהלת בהשגחה בלבד, ולכן כל פגם באמונה פוגם בה, והמרגלים שביקשו הנהגת טבע פגמו בארץ ישראל. הפרק יפה למי שמבקש העמקה אמונית בפרשת שבוע ובתורת ברסלב על הקשר שבין אמונה, תפילה וניסים לבין הזכות לשבת בארץ.

תובנות מרכזיות

• שתי הנהגות מנהיגות את העולם: הנהגת ההשגחה, שבה אין יתרון לחזק על החלש ולרב על המעט, והנהגת הטבע, שבה השם מסתיר את התערבותו ונותן לאדם לטעות שהכל תלוי בהשתדלות ובכוח.
• ארץ ישראל היא הארץ היחידה המתנהגת בהשגחה בלבד, 'תמיד עיני השם אלוהיך בה', ולכן כל פגם באמונה פוגם בעצם מהותה של ארץ ישראל, ועיקר הגלות אינו אלא מחמת חיסרון אמונה.
• אמונה היא בחינת תפילה ובחינת ניסים למעלה מן הטבע, כי הטבע מחייב והתפילה מבקשת לשנותו; משה רבנו במלחמת עמלק 'ויהי ידיו אמונה' שתורגם 'פריסן בצלו', ידיים פרושות בתפילה.
• השם אמר 'שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען' דווקא כנען מלשון הכנעה לחוקי הטבע ולהפחדותיו, אך 'אשר אני נותן לבני ישראל' הוא נתינת ארץ ישראל לבניו של יעקב ששמו ישראל על שם 'שרית עם אלוהים ואנשים ותוכל'.
• כלב אחז במידת יעקב ואמר 'עלה נעלה כי יכול נוכל לה', בעוד המרגלים נכנעו לטבע ואמרו 'לא נוכל כי חזק הוא ממנו' כדוגמת דוד מול גלית שאמר 'כי לא בחרב ובחנית יושיע השם'.