מ"רצועת הביטחון" עם אמיר בר-שלום: למה ישראל מוכנה לבלוע גרעין אזרחי סעודי, איך גבול ירדן הפך ל"חלון" של תעשיית הברחות הנשק, ומי באמת מצית את ספרי הקוראן באירופה.
מהדורת אקטואליה ביטחונית בהנחיית אמיר בר-שלום בגלי צה"ל, העוסקת בשלושה צירים. הפתיח דן בהתבטאות של אביגדור ליברמן לפיה סעודיה חותרת לנשק גרעיני בחסות 'כור אזרחי' אמריקאי כחלק מעסקת הנורמליזציה, והכתב יניר קוזין מסביר שישראל למעשה רוצה את הנורמליזציה וסומכת על האמריקאים שלא יציתו מרוץ חימוש אזורי. בחלק השני סא"ל (מיל') אלון אביתר, מומחה לזירה הפלסטינית, מנתח כיצד גבול ירדן הארוך (כ-300 ק"מ עם 'גדר טיפשה') הפך למוקד הברחות נשק לאחר שגבול מצרים נסגר, ומי עומד מאחורי התעשייה הזו. בחלק השלישי ד"ר דינה ליסנסקי, חוקרת אסלאם, מפרקת את גל שריפת ספרי הקוראן בסקנדינביה ומפתיעה בכך שהמציתים הראשונים היו דווקא פליטים נוצרים עיראקים. מתאים למי שמתעניין בביטחון, מודיעין ויחסי החוץ של ישראל.
תובנות מרכזיות
- ליברמן מזהיר שסעודיה 'דוארת לקראת נשק גרעיני' תחת מסווה של כור אזרחי לאנרגיה — בדיוק כפי שהתחיל המסלול האיראני — אך לפי הכתבים ישראל בכל זאת מאוד רוצה את הנורמליזציה וכרגע לא רואה את 'המחיר הכבד' שעלול לבוא בעתיד.
- סגירת גבול מצרים להברחות דחפה את תעשיית הברחת הנשק אל גבול ירדן: 'כשסוגרים את הדלת הולכים לחלון' — והחלון הוא גדר פשוטה ('טיפשה') לאורך כ-300 ק"מ שקל לחצות, עם שני קהלי יעד עיקריים — פלילים בחברה הערבית וארגוני טרור ביו"ש.
- החשוד המיידי מאחורי ההברחות הוא איראן, עם חיזבאללה כזרוע מבצעת ושיתוף פעולה של ג'יהאד אסלאמי וחמאס — אך ירדן עצמה דווקא משתפת פעולה אסטרטגית עם ישראל כי אין לה אינטרס שהגבול 'יתפוצץ'.
- אביתר מזהיר שזה יעד מודיעיני ולא רק פלילי: 'אתה יודע כמה תפסת, אתה פחות יודע כמה פספסת' — וההברחות כבר עברו מאקדחים מאולתרים לנשק תקני ואולי לאמצעי לחימה מסוכנים יותר, כי 'לכל סחורה יש קונה ולכל נשק יש תעריף'.
- מי שהצית ראשון ספרי קוראן בשוודיה לא היה הימין הקיצוני אלא פליט נוצרי עיראקי שמביע שנאה לאיסלאמיסטים — ודווקא המנהיגים השיעים, ובראשם ח'אמנהאי, קראו לתגובה חריפה שכוללת אף פעולות טרור, מה שמהווה הסתה בפני עצמה.
כשגבול מצרים נסגר להברחות, האם ישראל פשוט העבירה את הבעיה לחלון אחר — גבול ירדן — שעדיין מוגן ב'גדר טיפשה'?