הצומת | אסטרטגיית הפרוקסי של טורקיה ומה שישראל מפספסת - דין שמואל אלמס

דין שמואל אלמאס מסביר מדוע טורקיה תחת ארדואן היא אויב אסטרטגי ומתוחכם של ישראל, הפועל באמצעות פרוקסי מדינתיים ושאיפות אימפריאליות.

בפרק נדון מעמדה של טורקיה כאויב של ישראל, אך אויב מתוחכם יותר מהאויב הערבי או הפרסי המוכר. האורח, ממוצא טורקי, מסביר את שלושת הכתרים שארדואן שואף אליהם: מנהיג העולם האסלאמי, יורש האימפריה העות'מאנית, ומנהיג העולם הטורקי הכולל את אזרבייג'אן וקזחסטן. הוא מתאר כיצד טורקיה שדרגה את אסטרטגיית הפרוקסי האיראנית מגורמים בלתי-מדינתיים לגורמים מדינתיים בלוב, סומליה וסוריה, וכיצד מהלך זה מקשה על ישראל לפעול. כן נסקרים יחסי אזרבייג'אן-איראן, המיעוט האזרבייג'אני הגדול באיראן, ופעולת ארדואן נגד אוטונומיה כורדית.

תובנות מרכזיות

• טורקיה שדרגה את אסטרטגיית הפרוקסי של איראן: במקום גורמים בלתי-מדינתיים כמו חיזבאללה והחות'ים, היא נשענת על גורמים מדינתיים בלוב, סומליה וסוריה, וכך תקיפה שלהם משמעה תקיפת ממשלה מוכרת — ללא מרחב תמרון לישראל.
• ארדואן חובש שלושה כתרים: מנהיג העולם האסלאמי, יורש האימפריה העות'מאנית, ומנהיג העולם הטורקי — והכתר השלישי, הכולל את אזרבייג'אן וקזחסטן, כמעט אינו נדון בישראל למרות חשיבותו.
• אזרבייג'אן היא הידידה האסטרטגית הקרובה ביותר לישראל בעולם המוסלמי ומקור משמעותי לנפט, דרך צינור העובר מאזרבייג'אן לגאורגיה לטורקיה — ושירותי הביון של שתי המדינות סיכלו מזימה איראנית לפגוע בו.
• באיראן חיים יותר אזרבייג'אנים מאשר ברפובליקה של אזרבייג'אן — כ-18% מהאוכלוסייה, כמעט פי שניים — והנשיא פזשקיאן עצמו הוא חצי אזרבייג'אני ודובר טורקית.
• עוצמתה של טורקיה היא הסבלנות והאסטרטגיה ארוכת-הטווח: עליית א-שרע בסוריה אינה ניצול הזדמנות נקודתי אלא מימוש אסטרטגיה שנבנתה לאורך שנים, כשטורקיה סיפקה לאזור אידליב מים ומזון.