שני המנחים פותחים את פרק ה-25 בערב פורים, חוגגים את המועמדויות של אלירן מלכה ל'בלתי רשמיים', ומשם גולשים לשיחה כנה על ההתמכרות לוואטסאפ, על הצורך בריכוז עמוק (Deep Work) כדי ליצור, ועל היחס המנותק-רגשית שלהם לפוליטיקה ולמלחמה.
בפרק ה-25, המוקלט בערב פורים, פותחים המנחים בברכות לאלירן מלכה על שלל המועמדויות שלו בפרסי האקדמיה לטלוויזיה עבור הסדרה 'שבבניקים', ובדיון משעשע על השאלה אם מועמדות שווה יותר מזכייה. מכאן הם נשאבים לשיחה אישית על מערכת היחסים המורכבת שלהם עם וואטסאפ - אחד עונה בקפדנות ובמיידיות, והשני חווה כל הודעה כמעמסה מתישה שמוציאה אותו מאיזון. הדיון מתרחב לחשיבה על 'ריכוז עמוק' (Deep Work) ועל הספרים שהשפיעו עליהם, מתוך ההבנה שיצירה אמיתית דורשת ניתוק מהאינטרנט ושקיעה ממושכת. בחלקו האחרון מודה אחד המנחים שהוא חווה את הפוליטיקה ואת המלחמה באיראן כמו ספורט - מרתק אבל מנותק רגשית - ומנתח כיצד דווקא הריחוק הזה מאפשר ליצור תוכן פוליטי כתסריטאי. הפרק מתאים למי שאוהב שיחות תרבות הגותיות, אישיות וזורמות בין שני יוצרים ישראלים.
תובנות מרכזיות
- טענה מנוגדת לאינטואיציה: מועמדות שווה יותר מזכייה - 'על זכייה אפשר לפקפק, על מעמדות אפשר לפקפק', כי בזכייה תמיד יש משהו פוליטי, בעוד ההישג של המועמדות עצמה דיאקרטי.
- וואטסאפ ב-2026 הוא שיקוף של מערכת הנימוסים בת-זמננו - מתי עונים, האם שולחים הודעה קולית, ומה נחשב להתעלמות.
- ההבדל בין 'מוסר וואטסאפ' גבוה לנמוך הוא לא רק עניין של אופי אלא של מבנה פנימי - לאחד מענה להודעה הוא משימה של דקה, ולשני הוא 'יציאה מהבית, הליכה 500 מטר וחזרה'.
- Deep Work כיתרון האדם על המכונה: היכן שאנו מתעלים על המכונה הוא במצב התודעה השקוע שלוקח זמן להיכנס אליו - 'הדגים הגדולים' נמצאים עמוק, רחוק מהחוף.
- פנטזיית הכותב היא ניתוק מוחלט - חדר עם מחשב בלי אינטרנט ופלאפון בכספת - אך לצד זה יש הכרה שהמציאות (וואטסאפ, AI) היא 'רוחות הזמן' שאי אפשר באמת להילחם בהן.
הניתוח האישיותי שמציע אחד המנחים: דווקא משום שאתה לא טיפוס מחנאי-פוליטי, שמצביע למפלגה אחת ורוצה שתנצח, אלא 'פלואידי' ומסתכל על הפוליטיקה כמו ספורט מהיציע - אולי זה בדיוק מה שמאפשר לך לעסוק בה כתוכן תסריטאי וקולנועי?